כן
אנחנו כבר יוצאים כמה חודשים, אני והיא.
כיף איתה, וזה נובע מכך שיש בינינו מידת התאמה גבוהה.
טוב לנו ביחד, הסקס ממש אחלה, צחוקים והכל, אבל....
אני לא מאוהב בה. אני גם לא חושב שאתאהב בה, והסיבה היא, שעל אף שיש בה אלמנטים חיצוניים שמגרים אותי מאוד מבחינה מינית, אני מרגיש שהיא פשרה די רצינית מבחינה גופנית עבורי.
אני כבר לא ילד קטן והיו לי קשרים בעבר, כך שאני יודע שאין דבר כזה "שלמות".
העניין הוא, שאני מפחד שאם אמשיך להיות איתה, תהיה איתי תמיד תחושה של החמצה, ושל תיעוב עצמי משום שאני אשאר שם בגלל נוחות ובגלל שאני לא רוצה להתמודד עם הקשיים בדרך למציאת מישהי שדבר ראשון תרגש אותי ממש מבחינה פיסית. אני חושש שאולי בעתיד גם אתפתה לבגוד בה, אם תבוא מישהי שתסובב לי את הראש, לא כי אני אדם רע או אנוכי, אלא משום שאני לא מרגיש כלפיה אהבה מטורפת, בטח לא באותה רמה שהיא כלפיי.
השאלה היא, האם לעשות איזה סוויץ' בראש, להסיט הצידה את הפחדים, להבין שהחיים זה לא מימוש פנטזיה, ולהסתפק במה שיש.... שלכשעצמו הוא ממש טוב, כשאני שומע סיפורים על כל מיני זוגות שרבים וסוערים ואצלנו ממש אחלה ורגוע וכיף.
או שלא?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025