חושד שאבא שלי הוא לא האבא הביולוגי שלי, כדאי לשאול אותו?

שלום לכולם! אני חייב עזרה ועידוד. אבא שלי תימני ואמא שלי שוודית. כן! כבר שמעתי כל בדיחה על השילוב הזה! ההורים שלי הכירו בחו"ל ושם גם נולדתי. עברנו לכאן בערך כשהייתי בן 7, אבא שלי סיים ללמוד וחזר לארץ וגם התפייס עם ההורים שלו ואתם יכולים לשער למה. אמא שלי נראית כמו לוחמת, היא גבוהה ובלונדינית, עיניים כחולות, באה ממשפחה נוצריה אבל היא לא מאמינה וגם אבא שלי לא וגם אני לא אז כשקוראים לי גוי זה לא מזיז לי. אבא שלי הוא לא שחור וקטן יא גזענים. הוא שרירי, יש לו זיפים, שיער חום שמתחיל להאפיר, עיניים חומות והוא גם יחסית די בהיר. באופי אבא שלי אדם מיוחד ושונה מהמשפחה שלו וסליחה אם זה ישמע גזעני, אבל הוא לא פרימיטיבי ועובדה שהוא עם אמא שלי עדיין אחרי כל ההתנגדויות. אמא שלי מטורפת על אבא שלי והוא עליה והם מאוהבים עדיין והם שניהם מאוד יפים ביחד וכל אחד לחוד. אני אוהב את אמא כמו שילד אוהב את אמא אבל את אבא אני מעריץ. אבא שלי אדם רגוע וחכם ומשכיל. גם במצב הכי קשה אבא שלי יהיה רגוע וידע מה לעשות, הוא פשוט מלא תושיה ובשבילי הוא פשוט גיבור. הוא חזק פיזית, הוא מוכשר, האוכל שלו טעים משל אמא ויש עוד מלא דברים טובים להגיד עליו. הבעיה שאני ההיפך ממנו בהכל. אני דומה לאמא וכשהייתי ילד השיער שלי היה צהוב כמעט לבן. עד היום קוראים לי נילס הולגרסון כי בפורים הראשון שלי בארץ אמא חיפשה אותי לנילס הולגרסון וגם עכשיו לצערי תמונות של הזוועה מתרוצצות בווטסאפ ובפייסבוק תודות לאמא המפדחת שלי אז הכינוי הזה יתקע איתי לנצח. העיינים שלי הם של אמא, הגובה שלי מהמשפחה שלה (ביום הולדת 14 כבר הייתי 183 ולא הפסקתי שם), אני פשוט נראה כמו נילס הולגרסון לצערי. עכשיו אני פחות בלונדיני מזל, אבל אין לי זיפים ומה שיש נראה מגוחך ולא שווה אפילו למה שיש לחברים שלי בפנים. אני פשוט נראה כמו ילדה ששתתה משקה צמיחה, ואני יודע שבנות בגיל שלי משום מה אוהבות את המראה הזה אבל אני לא אוהב להסתכל על עצמי במראה בכלל. כל החיים שלי רק רציתי להיראות כמו אבא כמו גבר אמיתי, ולהיות שחיף עמוד זה לא גבר. באופי אני לא דומה לאבא בכלל! אני חרדתי, פוחד מהרבה דברים ומכניס את עצמי לצרות שאני לא יודע להוציא את עצמי מהם. אני מגושם בטרוף, נופך לפחות פעמיים ביום, מתנגש בדברים ומגמגם ליד בנות יפות. חברים שלי דומים לאבא שלי יותר ממני ואני אוכל את עצמי מקנאה. אני זוכר שלפני כמה שנים למדנו בבית ספר על גנטיקה ועל גנים דומיננטים וכו וכו, ומישהי מניאקית אמרה משהו על זה שאבא שלי הוא לא האבא האמיתי שלי כי לאבא שלי יש שיער חום ולי בלונדיני וכו וכו. המורה אמרה שאם הילדה אמרה את זה אז היא ממש לא הבינה את הנושא, אבל נזכרתי בזה והתחלתי לחשוב שאולי אבא שלי הוא לא באמת האבא שלי. אני מתעסק בזה באובססיביות כבר כמה ימים, מחטט בכל מיני מסמכים רפואיים אולי למצוא רמז וכמו פסיכי כבר חשבתי לעשות בדיקת אבהות איכשהו. מה שהכי מעלה לי את החשד זה שאין לי עוד אחים ולא נעים לי להגיד את זה אבל לפעמים אני שומע את ההורים שלי "מנסים", וכשאני אומר לפעמים אני מתכוון כל לילה כמעט. אני פשוט משתגע! אני לא רוצה לשאול את אבא שלי או את אמא שלי כי אני מרגיש שזה חסר כבוד. מה אני אמור לעשות?! אני לא יודע איך אני אתמודד עם דבר כזה. אבא שלי בעצמו שם לב שמשהו מוזר אצלי כי אבא שלי הוא פשוט האבא הכי טוב בעולם אם לא חזרתי על זה מספיק. אני לא מסוגל לשאול אותו ולהסתכן בלפגוע בו! מה הייתם עושים?