כן
שלום שמי דנה אני בת 35, אמא חד הורית לילד בן תשע (האבא בקושי בתמונה, חי בארה"ב). אני ובני חיים במושב בצפון בבית פרטי גדול עם חצר מרווחת, ויש לכך יתרון גדול. אנחנו חיים כמשפחת אומנה- לכלבים. בערך מאז שהבן שלי בן שנתיים, התחלנו לקלוט לבית שלנו כלבים עד אשר אימצו אותם, לא משנה אם זה לוקח כמה שבועות או שנתיים. היום בכל רגע נתון בבית יש מינימום 3 כלבים. זה הרבה עבודה אבל הבית תמיד מלא חיים, הילד שלי מאוד אוהב את הכלבים ומאוד אוהב להביא חברים ואפילו את כל הכיתה שיבואו לשחק עם הכלבים. הכלבים נותנים תחושה של משפחה שחסרה לנו. אנחנו לוקחים הרבה פעמים כלבים עם בעיות פיזיות ונפשיות, חולים או זקנים ועוזרים להם להשתקם והופכים אותם אינטראקטיביים לאימוץ, נותנים להם לחכות עד האימוץ שלהם בבית אוהב במקום בכלוב קר.
אני עובדת במשרד שיווק, שעובד עוד כמה חודשים מיקום, למרכז, במרחק שלוש שעות נסיעה מהבית שלנו במושב ובלתי אפשרי עבורי לעשות כל יום את הנסיעה הלוך חזור הזאת. אם אני רוצה להישאר בעבודה, אני אצטרך לעבור לאזור אליו עובר המשרד. במרכז אני לא יכולה להרשות לעצמי מבחינה כלכלית להחזיק בית פרטי, ואפילו לא דירה מרווחת אלא דירה קטנה. בתנאים האלו אני לא אוכל להמשיך לקיים את המסורת של משפחת אומנה לכלבים בבית שלי. אני חושבת על הבן שלי, כמה הוא קשור לכלבים ולכל מפעל החיים הזה, בעצם מגיל שנתיים זה כל מה שהוא מכיר. עכשיו בנוסף למעבר לעיר ולבית ספר אחרים לגמרי הוא גם ייפרד מהדבר המרכזי בחייו- הכלבים. המעבר נמצא בסימן שאלה גדול, אבל אני באמת לא רואה את עצמי מוותרת על העבודה הזאת, שבה אני עובדת קרוב לחמש עשרה שנה. מה לעשות?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025