מרגישה שאני איתו רק בגלל שהוא המוכר והנוח, איך להמשיך?

אז ככה,אנסה לקצר ולפשט... אני גרושה מזה 3 שנים לערך (3 שנים הייתי נשואה), בשנתיים הראשונות לגירושים התפטרתי,טיילתי בארץ ובעולם,רכשתי חברים,חציתי גבולות, עשיתי שטויות וחזרתי לארץ.
חזרתי להורים, עד מציאת עבודה וקבלת החלטה מה הלאה.
ב-3 השבועות הראשונים לאחר חזרתי ארצה הכרתי את הבחור שעליו בערך אני צריכה את עצתכם.
אנו יחד (ברוטו), 9 חודשים וגם הוא גרוש, הכרנו בערך 3 שבועות לאחר הגירושים שלו.
היה נשוי פחות משנה, ופרוד בעת היותו נשוי יותר מחצי שנה.
זאת הסיבה שהסכמתי להכנס לזה (בדיעבד טעות).
התחלה של זוגיות מעולה, הועלו תיאומי הציפיות של שנינו ממערכת יחסים, חתונה, ילדים,בית ועשה רושם שזה באמת מדלג על שלב הטיזינג והמשחקים.
יש לציין כי לא הייתי להוטה לזוגיות בשלב זה של החיים אך מאחר וה"שידוך" בא ממקור אמין, הסכמתי להפסיק לדחות הצעות.
והוא ממש חשוב לו להיות בזוגיות.
מאוד חסר ביטחון, מאוד מחפש "משענת" (לא כלכלית), חלש בקיצור.
אהבתי את הכח שבי ואת המקום הנמוך שלו, וידעתי שיש לי את הכלים בתור אישה חזקה להרים אותו ויחד איתו מערכת יחסים טובה ואוהבת.
האהבה ענקית, די מההתחלה... אחרי חודשיים נכנסתי להריון, לא היה תקין- נפל. הוא מאוד תמך בזמן אישפוזי, אך כבר ביום השחרור מבי"ח השתכר באותו הלילה.
הוא חי באיזור מאוד "מזרחי" (ולא במיקומו הגאוגרפי).
בתור יוצאת הודו, תרמילאית במזרח, וחצי שנה באירופה... (רק בערך תמונה על עצמי), אפשר להבין שחפלות ו"חינגות", לא ממש אופי הבילוי שלי.
בהתחלה התגברתי והשתדלתי פחות להיות נוכחת, אך זה מחמיר עם הזמן.
זה חלק ממנו.
ה"ישיבות" עם החברים, בלי בנות הזוג/הנשים, מתן היחס לאישה כאל אובייקט ולא כאל ייצור חי ונושם, הטענה שהוא גבר והוא צריך את זה, הטענה שהוא לא נשוי ובלי ילדים ואין לו כלפי מה להיות אחראי,אסור לשאול מתי הוא חוזר ואסור להגיד "לא" בזמן שהוא רוצה לצאת.
אז ייצרתי את הרושם של "החונקת"!!!
פתאם בא חוסר אמון, ומריבות, ויצאו מילים מכוערות, וגרנו יחד אחרי ההריון, ועזבתי, וחזרתי, ושוב הלכתי והחלטנו שאעזוב לחלוטין אבל נמשיך להיות יחד.
והמשכנו לנסות להכנס להריון ופתאם הוא מחליט באמצע האקט שהוא "בורח" החוצה... וזה כבר קשה ומכוער.
זה אולי מתנשא, אבל אני כן מרגישה מעליו... אז הוא הוציא תעודת הנדסאי, ועובד בהייטק עם משכורת של 8000 ש"ח אך מינוס מטורף.
הוא שותה לעיתים קרובות וטוען שזה חלק מהכייף.
הוא גר "בתוך התחת" של החברים, המשפחה המורחבת שזה כולל, הורים,דודים,בני דודים ואפילו 2 בתים לידנו (אצלו) גרים 3 בני דודים שלו.
גרים כמו בדואים! אז אסור לריב כי המשפחה ישמעו, אפילו להזדיין זה בעייתי, כי אז כולם ידעו.
בקיצור (או שלא) רק חסר ללבוש גלביה ולהתפלל ל-אללה אכבר.
אני מאוד אוהבת אותו ובאה עם המון אמצעים לעזור לשנינו, יצאתי עם מספיק כסף בגירושים הראשונים, אני באה ממשפחה אמידה שיכולה לעזור לשנינו. אני בת בכורה למשפחה בת 5 ילדים וההורים משתגעים כבר לנכדים ממני. (וכבר יש להם 4 מאחיי הצעירים).
תקראו לי שאנטית, היפית,זרוקה או כל דבר שעל לשונכם כדי לנסות לצייר את תמונתי... אני לא חומרית ולא מבקשת מתנות,תכשיטים,בשמים או רכב חדש! (ומשם באתי בערך, והוא די נמצא בחברה כזאת)אהבה הוא דבר שמקיים ומחייה אותי.
זה כל מה שרציתי והזדקקתי לו.
הצעתי לעבור מה"חור" שהוא גר בו... אפילו מהעבודה שלו, זה רחוק 40ק"מ לצד!! ביקשתי להתקרב לעבודה של שנינו, נחסוך בדלק של 2 רכבים, נחסוך בהוצאות שהוא מוציא על המשפחה שם (סיפור לעצמו), ונוכל לשכור דירה.
רצינו בכלל לקנות, אבל זה רק אחרי חתונה!
אבל הוא לא מסכים! טוען שאני רק רוצה להרחיק אותו, אבל לא!! אני רוצה לשים לו את הגבולות ולהכניס את היחסים שלנו לפרופורציות.
"השעה" עם החברים תהפוך להיות פעם בשבוע/שבועיים כי זה יהיה פחות זמין, מבקרים את ההורים בסופי שבוע, נותנים ומשקיעים יותר זמן בזוגיות ובאישה ולא כשאיזה חבר מתקשר אתה נעמד דום!
אני אוהבת אותו באשר הוא, אבל הסביבה מקשה על היותנו יחד!
מתכננים לעשות משהו, פתאם מישהו מופיע.
רוצים לצאת, ואז האבא בא לבקר.
והוא כמובן... איש כבוד שכמותו... לא יודע או לא מכיר מילת דחייה (עד שזה קשור אליי).
דיי נמאס לי ממנו, אז מרגישה שאני איתו רק בגלל שזה מוכר ונוח.
עברתי את תקופת המשחקים ואפילו להכנס עם עוד גבר למיטה כדי לראות איך זה "זורם" כבר לא בא לי!
אני די אובדת עיצות ומנסה להבין באיזה ניסיון אני אמורה לעמוד הפעם?!
רק אציין דבר אחד קטן וחשוב...הוא בן 28.
וכשאנחנו רבים ואני מנסה להעמיד אותו על טעותו... הוא טוען שהוא גדול ממני ושהוא יודע מה הוא עושה.
אשמח לקבל את דעותיכם ותגובותכם כדי לדעת איך להמשיך.
תודה ענקית לכולם, מראש.