מרגישה בודדה ומיואשת, אף אחד לא מבין אותי

אני בת 16 כיתה י' , אני באה מבית מסורתי .
למדתי בבית ספר חרדי עד כיתה ט בגלל אמא שלי , לא הייתי לומדת בשיט תמיד היו אומרים לאמא שלי שאני חכמה ויש לי פוטנציאל אבל אני פשוט לא ממששת אותו וכל זה , בקיצור לא היה לי לא ראש ולא תחת לשבת ללמוד .
אז בסוף ט החלטתי שאני עוברת עם חברה לבית ספר מקצועי חילוני (גם התעודה שלי היתה על הפנים כי לא למדתי ושם מקבלים כל אחד ) , אמא שלי תמיד הייתה אומרת לי בעצבים שאם אני מתכננת לעזוב את הבצפר אין לה בעיה אבל אני יצטרך למצוא לעצמי בצפר ..
וזה בדיוק מה שעשיתי כל החופש הגדול חפרתי לאמא שלי שתתקשר לבצפר מהר ותרשום אותי לפני שתיסגר ההרשמה והיא דחתה את זה כי היא לא הייתה סגורה על הבצפר , עד שיום אחד אחיות שלי התערבו ועשו לה שטיפת מוח על הבצפר שאני חסרת אופי ואני נגררת ובבצפר הזה אני ידרדר בדוק ויתחיל לעשן ולשכב עם בנים וכלזה (בגלל שזה מקצועי חילוני ) .
ואז אמא שלי התהפכה והחליטה שאני לא עוברת לשם , רבתי איתה על זה אבל גם אחים שלי נכנסו לעניין ולא היה לי כח כבר אז פשוט ויתרתי ונתתי לה לשבור את הראש לבד .
בקיצור אחרי תקופה שהיא התחננה לכמה בתי ספר לקבל אותי וריבים והכל , 3 חודשים אחרי תחילת הלימודים היא הכניסה אותי לבצפר שנלחמתי לא להכנס אליו אבל ויתרתי בסוף כי האחים שלי יצאו נגדי והתחילו להגיד לי תראי מה את עושה לאמא אם היא תתמוטט זה יהיה בגללך וכל מיני דברים שגרמו לי להרגיש אשמה . (אמא שלי מבוגרת יחסית)
עכשיו אני נמצאת בבצפר הזה בכיתת אתגר בגלל שבאתי באמצע שנה שיש בה 5 בנות שלוש מהן חננות כאלה ושתיים שאני מסתובבת איתן כזה בהפסקות , אז אני בקושי מכירה בנות כאילו השיכבה שלי מכירה כבר כמה שנים וכל הזמן יוצאת ביחד ואני בגלל שבאתי רק עכשיו ואני באתגר אני לא מכירה ולא כלכך יכולה להכיר גם , הם גם כל הזמן קובעים יציאות לידי ולא מציעים לי לצאת איתם גם , אני לא ילדת כאפות או משו ובחיים לא הייתי מנודה תמיד היתי מקובלת והיו לי מלא חברות אבל פה זה אחרת ..
גם עברתי לעיר אחרת לפני 3 חודשים אז זה ריחק אותי מהם עוד יותר , הם מתנהגים כאילו עברתי לחול
זה גורם לי לתיסכול רציני אני מרגישה בודדה , ובגלל זה אני גם לא לומדת אין לי מצברוח וחשק לכלום אני מרגישה מגעיל עם רצון לבכות כל הזמן , היתה לי שיחה עם היועצת והקבסית לפני חודש ככה בגלל שהייתי מבריזה מלא כי היתה תקופה מגעילה שלא רציתי לקום לבית ספר והייתי רבה עם האחים וההורים שלי כל הזמן , והיועצת אמרה לאמא שלי שנראה לה שאני בדיכאון קל היא אמרה קל כי היא לא רצתה להכניס אותי לסרטים אבל אני יודעת שאני בדיכאון רציני . אני מרגישה את זה .
אני לא יודעת מה לעשות כבר , באמת שלא אכפת לי מכלום היו לי השבוע שתי מתכונות אחת במתמטיקה שלא למדתי אליה בכלל ונכשלתי בה ואחת בתושבע היום והברזתי כי לא היה לי כח לקום ולא ידעתי כלום גם ככה .
אמא שלי הרימה ידיים ואמרה לי שאני יחפש ביצפר מקצועי מעכשיו כי היא רואה איך שאני הורסת לעצמי תעתיד וגם מעיפים אותי מהבצפר שנה הבאה , אבל אני לא מתכוונת לעבור לבצפר חדש שוב בכיתה יא ולא להכיר אף אחד כשכולם מכירים את כולם , אני ארגיש מטומטמת נמאס לי לא באלי לעבור תחרא הזה שוב .
צעקתי על אמא שלי ואמרתי לה שהיא הרסה לי תחיים בזה שהיא לא נתנה לי לעבור עם החברות שלי לבצפר שרציתי בכיתה ט .
היא אמרה לי שהיא לא מתכוונת לתת לי להיות דקה בבית בלי מסגרת ושהיא תעיף אותי לעבוד בתור קופאית .
נמאס לי אני מרגישה בודדה ומיואשת , אף אחד לא מבין אותי או מנסה להקשיב לי , הדבר היחיד שאני שומעת זה אם יקרה לאמא משו יום אחד זה יהיה בגללך ואת תצטערי על זה כל החיים .
מה אני אמורה לעשות ? באמת שנמאס לי .