דבר ראשון אקל עליכם, אני פדופיל, אני לא מורשע ואף פעם לא נגעתי בילד או צפיתי בפורנוגרפיה של ילדים, אבל הנטייה שם והיא תשאר. תמיד ידעתי שאני פדופיל, אבל לשמחתי אני טוב מאד בלהסתיר את זה, ועוד יותר למזלי, אני נמשך גם לבנות גילי ומעלה, אבל מה לעשות שהחברה לא מקבלת אותי, אפילו לא הקהילה הגאה, ואני גר בתל אביב, ואם להיות דתי ולקבל המון מבטים עקומים זה לא מספיק, עכשיו כל דגלי הגאווה מתנוססים להם ברחבי העיר, אותם דגלים שאמורים לבוא ולהגיד לכל בן אדם להרגיש טוב עם מי שהוא, ואני רק מרגיש יותר ויותר מבודד וחרדתי. מעט מאד יודעים עליי ועל המאבק שלי, שלא נדבר על איך שאמא שלי הגיבה אחרי שיצאתי מולה מהארון ("הלוואי והיית הומו", ואנחנו משפחה דתייה). אני מסתיר את זה משאר המשפחה כי אני יודע מה זה יעשה להם. אני מתחבט עם זה המון, אבל כל אלה שיודעים עלי תמיד מזכירים לי איך שיקבלו את זה, אז אני נאלץ להדחיק את זה שוב, ואני לא יודע מה לעשות. אני שוקל לעשות מעשה ולצעוד במצעד בתור פדופיל, אבל אני מפחד שירצחו אותי שם. אני גר בהוסטל, ואין לי כסף כדי לעבור למקום אחר, אז אני אובד עצות. אני לרוב לא מבקש עצות מהאתר הזה (אני כבר כאן שנתיים וחצי אז אני מכיר כאן את כולם טוב טוב, אז אני חושב שאני יודע כבר איך יגיבו), אבל אין לי שום מקום אחר, אז אני חייב לדעת מה אני יכול לעשות כדי שחוסר הבטחון לפחות לא ישפיע עלי. (אם אתם הולכים לייעץ לי לנסות לשנות את הנטייה שלי איכשהו אז אל תגיבו, אין לי כח לשטויות האלה של טיפולי המרה יותר)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות