שלום לכולם. לאחרונה מצאתי את עצמי באמת, מגשימה חלום ילדות מאד גדול שלי. אני נבחנת לפנימיית מוזיקה. בבתי הספר הקודמים שלמדתי בהם לא הייתי אהובה במיוחד, ומאד התנכלו לי בגלל האופי השונה שלי. נהגו "לרדת" על הגובה שלי, ולכנות אותי בשמות כמו "ג'ירפה" וכל זה, נהגו לקרוע דפים מהספרים שהבאתי כדי להעביר את ההפסקות ולהחביא לי את המבחנים שקיבלתי בהם את הציון הכי גבוה. נכון, אני מודעת לסיבות שהדברים נאמרו והייתי רוצה לומר שלא התייחסתי לזה והמשכתי הלאה בראש מורם, אבל בתור ילדה בת שבע תחת זריקות דקפפטין, לא הצלחתי. נכון שמאז עברתי כברת דרך, אבל לא אכחיש את העובדה שהדימוי העצמי שלי נשאר נמוך. אני לא מסוגלת לתת לעצמי פידבק חיובי, אני מוצאת את עצמי מתביישת בציוני מאה ובתעודות הצטיינות, אני לא מצטלמת ולא אוהבת כשמתרכזים בי. אני שלמה עם האופי שלי, אבל עדיין מוצאת את השרידים של ההאשמה העצמית הזו מפעם פוגעת בי.
איך כל זה קשור?
פנימיית המוזיקה שאני נבחנת אליה, הטילה עליי כמה מטלות. עם כל הקושי הצלחתי להקליט את עצמי ולעבור את האודישנים למעט מטלה אחת, שאותה אני אצטרך לשלוח היום.
אני פשוט לא מסוגלת מבחינה מעשית לבצע אותה. אני לא שלמה עם האופן שבו אני מבצעת אותה, ולכן להקליט את זה גורם לי להתקפי חרדה מטורפים. מה לעשות כדי להרגע? האם זה בסדר לשלוח להם מטלה מבוצעת באופן חלקי? זה יפגע בסיכויים שלי להיכנס?
הכל מאד חשוב לי, ואני מאד זקוקה להכוונה. תודה מראש לכל העונים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025