השגרה משעממת והבדידות חונקת אותי, למה לא אוהבים אותי? אני לא מעניינת אף אחד...

אנונימית בת 27 | כתבה את השאלה ב-25/06/15 בשעה 20:20

השעה 1 וחצי בלילה ותוהה...
בת 27, בחורה נאה, מעולם לא היה לי בן זוג, אין לי תואר(עובדת כפקידה) אין מטרה או סכום כסף להתחיל משו בחיים.
השגרה שלי כול כך משעממת, עבודה ובית. בזמן האחרון התחלתי לעשות ספורט בערב, לצאת ולראות אנשים, זמן הריצה סמוך לפאבים העמוסים, מסיטה את הפנים כדי שיחשבו שאני מרוכזת בעצמי ובילויים כבר עברתי. אבל בעצם, אני כל כך מקנאה. חולמת שיסמסו/יתקשרו ויזמינו אותי לבילוי/ מפגש. כל כך בא לי להתלבש, להתאפר ולהראות.
הבדידות פוגשת אותי גם בהליכה הביתה מהעבודה, שכל כך מתחשק לי לדבר ולספר.. אין מענה מאיש. החברים עסוקים, עבודה, בן זוג, לימודים. הם התקדמו בחיים ורק אני נשארתי מאחור עם שום דבר משותף.
מה ששבר אותי היום, זה שנפלתי זמן הספורט שלי בערב כל האנשים שהיו סביבי עזרו לי לקום, לא יכולתי, נקעתי את הקרסול. לא היה עליי כסף/ארנק. התיישבתי על הספסל, נרגעו הרוחות, האנשים שעזרו לי התפזרו, חיכיתי שירגע טיפה הכאב. והחלטתי שאצלצל לאחד החברים שלי שאולי יוכל לעזור לי. 3 האנשים שהתקשרתי לא ענו, לבסוף צלצלתי לאמא שלי שלא היה מענה גם ממנה.. סמסתי לאותם אנשים, שזה דחוף. כנ"ל גם לאמא שלי. אבל לא היה מענה מאיש. עברו 10 דקות, שאני מחכה לתשובה. ואז, קרה דבר שכל כך לא מתאים לי, תחושה שזכורה לי מימי הגן.
פשוט פרצתי בבכי, בכי כל כך חזק ושקט שכמעט החנקתי ממנו.
כל כך הרבה דמעות של יכולתי להסתיר אותן.
אחרי שנרגעתי, הרגשתי כל כך מטופשת וילדותית. כל כך שטחי מעניי. ואני חוזרת ואומרת לעצמי כל יום, שאני לא צריכה אף אחד!
העניין הוא, שבאמת אני לא מעניינת אף אחד. לאף אחד לא אכפת ממני. אני לבד, כמה שזה ישמע דרמתי, אני לבד. אני יכולה להמשיך לכתוב ולכתוב, אבל השעה המאוחרת ומה שעברתי היום מכניסה אותי ,למנלכוליה יותר עמוקה. אלך עכשיו לישון ואקום מחר חדשה עם פרופורציות. לא סוף העולם:)
תודה חברים

עדכון מאנונימית, שואלת השאלה 2015-10-17 16:15:25

היי, קודם כל תודה רבה לכולם. נרגעתי מאתמול ונכנסתי לפרופרציה. "סתם משהו" - העלת נקודה מאוד מעורפלת, מהבהבת צהוב זוהר אצלי.
בת 27 ועדיין מנסה להצביע על בעיה ללא הצלחה. חייבת להיות סיבה, אתה צודק. יכולה להעיד על עצמי, שכל חיי שמעתי את המשפט "את עוף מוזר" עפיפון ברוח" . כנראה שזו הסיבה.
ההצעות "להכיר אנשים חדשים", רעיון מעולה, השאלה איך בונים מערכות יחסים ידידותית ורומנטית ממקום כל כך ריקני. דברים שהם כל כך שוליים, אצלי הם קשיים מורכבים כי הכל נובע מייאוש, זה שקוף, ומשודר לאנשים. אני זאב בודד, כל חיי הייתי כך. מעט מאוד חברים, 2-3 גג. אבל לא הרגשתי את הבדידות, היה מי שמילא לי אותה, אבא, אמא, 4 אחים, הרבה רעש, ומידי פעם חברים, לא הייתי זקוקה ליותר. אבל מהרגע שעזבתי את קן משפחה, הריק והשקט תמידי השתלט. בועה שקשה לפוצץ אותה, מתגעגעת לריבים בסלון על הפוקפורן והשלט. היום אין לי כלים וידע לרכוש חברים, מעולם לא עשיתי את זה, ואני נשארת פרווה בפינה.
כלל לא מתחילים איתי. בכלל בכלל. אמא שלי אומרת שאני לא משדרת פתיחות,סנובית, סגורה עם עצמי. מה שרואים משם לא רואה מכאן. אין לי סיבה להיות סנובית, אני חייכנית, לפעמים על גבול הסתומה. ומהרגע שיצא להקרנים "יומנה של בריג'ט גונס, אני בריג'ט הישראלית בעיני החברות מבית הספר. מליון פעמים צפיתי בסרט הזה, לא מוצאת שום(!) דמיון בייני לבינה, גם לא במראה וגם לא באישיות. אני לא עד כדי כך שלומיאלית!
אולי בתמימות, וברצון להצליח! אבל לא מעבר!
בעניין של הותר, אחרי שנתיים שאני אוגרת, ולא מצליחה לצאת מהמעגל השחור, אז כן, ויתרתי לעצמי, הסכמתי ורציתי שירחמו עליי. הנחמה שלי, שאני בסטטוס אנונימית,איש לא יודע מי אני, מקבלת ליטופים ואהבה ויכולה רק להתרומם מהנפילה. חיכיתי לה, היא הייתה חייבת להגיע. מקווה שמכאן אתעשת ואתחיל שינוי.
בכל מקרה, אני כנראה בשלב תיכון. גם הוא יעבור, צריכה להבין, לקבל ולאהוב אותו.

היי, קודם כל תודה רבה לכולם. נרגעתי מאתמול ונכנסתי לפרופרציה. "סתם משהו" - העלת נקודה מאוד מעורפלת, מהבהבת  צהוב זוהר אצלי.
 בת 27 ועדיין מנסה להצביע על בעיה ללא הצלחה. חייבת להיות סיבה, אתה צודק. יכולה להעיד על עצמי, שכל חיי שמעתי את המשפט "את עוף מוזר" עפיפון ברוח" . כנראה שזו הסיבה. 
ההצעות "להכיר אנשים חדשים", רעיון מעולה, השאלה איך בונים מערכות יחסים ידידותית ורומנטית  ממקום כל כך ריקני. דברים שהם כל כך שוליים, אצלי הם קשיים מורכבים כי הכל נובע מייאוש, זה שקוף, ומשודר לאנשים. אני זאב בודד, כל חיי הייתי כך. מעט מאוד חברים, 2-3 גג. אבל לא הרגשתי את הבדידות, היה מי שמילא לי אותה, אבא, אמא, 4 אחים, הרבה רעש, ומידי פעם חברים, לא הייתי זקוקה ליותר. אבל מהרגע שעזבתי את קן משפחה, הריק והשקט תמידי השתלט. בועה שקשה לפוצץ אותה, מתגעגעת לריבים בסלון על הפוקפורן והשלט. היום אין לי כלים וידע לרכוש חברים, מעולם לא עשיתי את זה, ואני נשארת פרווה בפינה. 
כלל לא מתחילים איתי. בכלל בכלל. אמא שלי אומרת שאני לא משדרת פתיחות,סנובית, סגורה עם עצמי. מה שרואים משם לא רואה מכאן. אין לי סיבה להיות סנובית, אני חייכנית, לפעמים על גבול הסתומה. ומהרגע שיצא להקרנים "יומנה של בריג'ט גונס, אני בריג'ט הישראלית בעיני החברות מבית הספר. מליון פעמים צפיתי בסרט הזה, לא מוצאת שום(!) דמיון בייני לבינה, גם לא במראה וגם לא באישיות. אני לא עד כדי כך שלומיאלית!
אולי בתמימות, וברצון להצליח! אבל לא מעבר! 
בעניין של הותר, אחרי שנתיים שאני אוגרת, ולא מצליחה לצאת מהמעגל השחור, אז כן, ויתרתי לעצמי, הסכמתי ורציתי שירחמו עליי. הנחמה שלי, שאני בסטטוס אנונימית,איש לא יודע מי אני, מקבלת ליטופים ואהבה ויכולה רק להתרומם מהנפילה. חיכיתי לה, היא הייתה חייבת להגיע. מקווה שמכאן אתעשת ואתחיל שינוי.
בכל מקרה, אני כנראה בשלב תיכון. גם הוא יעבור, צריכה להבין, לקבל ולאהוב אותו.

שמור עדכון

הזמן

דווח

עקוב

נהל

אני רוצה להגיב בתור אורח!

* כינוי:

(אפשר בדוי!)

* מין:

* גיל:

* כתובת מייל:

בשביל מה?

הוספת סרטון מ-YouTube

קישור הסרטון:

הסר סרטון

אני רוצה ששואלת השאלה תראה את כתובת המייל שלי

אני מסכים לאמור בתנאי השימוש ומצהיר/ה כי אני בעל/ת זכויות יוצרים בתוכן המועלה וכי התוכן המועלה עומד בקריטריונים המופיעים בתנאי השימוש.

הוספת עצה

שולח את העצה...

אצלנו, כל אחד יכול להוסיף עצה... גם מבלי להירשם!
אבל אנו ממליצים לך להירשם למערכת המייעצים
ההרשמה קצרה וללא שום תשלום.

אז, בשביל מה להירשם?

כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות