לפני שנה וחצי בערך עבדתי במקום מסויים ושם הכרתי את בן זוגי.
(אף אחד לא ידע על הקשר שלנו ככה שאין לזה קשר למה שאני עומדת לספר).
אחרי חודש בערך מתחילת עבודתי שם, הבוסית החליטה שאני הורסת את המקום מאיזה סיבה לא מובנת וזאת על אף שהלקוחות תמיד שאלו אם זאת משמרת שלי ורצו להיעזר בי.
היא נישלה אותי מכל משימה ונתנה לי לשבת ללא מעש במשך 6 שעות (שבהן גם היה אסרה עליי ללכת לשירותים) ואז היא הייתה צורחת עליי למה אני לא עובדת.
לא יכולתי לספוג את ההשפלות האלו אז ברחתי משם בדמעות יום אחד אחריי חודשיים והתפטרתי.
לבן זוגי יש וותק במקום, הוא הפך להיות סוג של "איש סוד" שלה. אם כי עדיין היא מזלזלת בו, מתייחסת אליו כאילו הוא "ילד כאפות" שלה ומנצלת אותו מבחינת שעות עבודה.
אז בתקופה שבה עבדתי שם הוא סיפר לי שכל הזמן המנהלת ריכלה בפניו על כל מיני אנשים (היא אדם ממש צבוע, גזען וסקסיסט כלפיי כולם. בין יציאותיה המפורסמות- "למה אנחנו נותנים לכושים להמשיך להגיע לפה?" על לקוחות אתיופים ו"שימותו הם עם הבת שלהם" על הורים של עובדת שנפטרה מסרטן וביקשו ממנה פינת הנצחה צנועה ממנה. )
ועליי היא נתפסה הכי חזק ואמר עליי דברים מגעילים כמו שאני חולת נפש והלוואי שיקרו לי דברים רעים וכ'ו...
הוא ניסה לגרום לה להפסיק אבל אז הימתחילה לרכל יותר חזק ובצרחות.
חשבתי שהיא תעזוב אותי לנפשי אחריי שעזבתי את המקום הזה, אבל בן זוגי אמר לי שבחודשים האחרונים היא לא מפסיקה להגיד לו שכדאי לו לעזוב אותי (היא גילתה על הקשר כמה חודשים אחרי שעזבתי), שאני רק מנצלת אותו (תראו מי מדברת...), שאני פסיכית, שאני צריכה להיות במוסד סגור ועוד כל מיני "מחמאות" כאלו.
אני לא מבינה מה זאת האובססיה שיש לה לגביי. זאת לא יכולה להיות קנאה על רקע רומנטי או משהו כי היא בת 70 בערך.
אז נסינו להתעלם מזה בתקווה שזה ימאס לה וגם כמו שהבנתם זה לא עזר לדבר איתה ביפה.
הבן זוג יותר מבוגר ממני ככה שבשבילו זאת פרנסה שהוא חייב שתהיה לו ולמשפחתו כך שהוא לא יכול להתפטר או משהו.
חשבתי ללכת לבית משפט ושזה ישתיק אותה אבל מסתבר שזה לא נחשב "לשון הרע" כי היא לא עושה את זה באופן פומבי.
מה הייתם עושים במקומי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות