הלב שלי קרוע בעקבות החלטה שעשיתי

לא כל כך יודע מאיפה להתחיל...
אני בחור חילוני (מסורתי) וקיימתי מערכת יחסים עם בחורה דתיה במשך 10 חודשים, האהבה הראשונה שלי.
מההתחלה היא הבהירה לי שבשביל להיות איתה בקשר אני אצטרך לפחות לשמור שבת, קיבלתי את זה על עצמי.
היו לנו במהלך הקשר המון ויכוחים וריבים על נושא הדת, כמובן שגם שריבים רגילים של כל בני זוג חווים, הקטנים והמעצבנים, פשוט בתדירות גבוהה יותר.
מדי פעם הייתי סופג את העצבים שלה (שלא קשורים אלי) ושותק, יודע שזה יעבור לה, ספגתי את המילים שהייתה אומרת לי בזמן ריב כי שוב, ידעתי שזה יעבור.
הנושא של הדת כל הזמן חזר על עצמו, אם זה חינוך דתי לילדים, חתונה בהפרדה וכדומה, היא ממש חששה שבעתיד אני ארגיש שאני לא יכול יותר לשמור שבת ושזה לא יתאים לי, אבל שנינו ידענו שאין עוד אהבה כמו שיש בינינו ונצליח להסתדר.
ביום חמישי האחרון שוב נכנסנו לריב, אחרי שספגתי ככ הרבה ניסיתי להתקשר אליה והיא סיננה אותי, הייתה עצבנית, לא ענתה, ניסיתי משהו כמו 8-9 פעמים. (היה לנו מן הסכם שכשהיא עצבנית אני נותן לה להירגע ויהיה בסדר)
אחרי שהבנתי שהיא לא מתכוונת לענות רשמתי לה "פעם אחרונה בחיים שלך שאת מוציאה עליי עצבים", היא בתגובה אמרה לי אל תאיים עליי ואם תרצה תיפרד ממני, אז אמרתי לה שאם עוד פעם אחת היא תוציא עצבים שלא קשורים אליי אני אפרד והיא ענתה אתה יכול להיפרד ממני גם עכשיו, עניתי שלא תבלבל לי את המוח ולא תביא אותי למקומות האלה (רשמתי "אל תזייני לי תמוח") היא מצידה ממש נפגעה כי מעולם לא דיברתי אליה ככה.
השיחה המשיכה כשאני מבקש ממנה להירגע והיא לא נרגעת אז חסמתי אותה, לא רציתי להגיד דברים שאצטער עליהם.
השיחה המשיכה בפייסבוק כשהיא מבקשת ממני לא להסיר את החסימה ולחסום גם בפייסבוק, סירבתי והיא זאת שמחקה/חסמה.
מאחור יותר דיברנו כמו שצריך בווצאפ והיא אמרה שהיא מבינה אותי וצריכה מישהו שיכיל אותה, אני עניתי שאני יודע שהיא תמצא מישהו כזה ואני מקווה שיהיה לה רק טוב, אמרנו כמה אנחנו אוהבים אחד את השני ואיחלנו הצלחה.
במהלך היום שלא דיברנו עלו לי המון מחשבות, האם באמת אני זה שיכול לעשות אותה מאושרת, האם אני זה שהיא תרצה לחיות איתו ועוד המון.
אתמול היא התקשרה אליי לפני השבת ועניתי בקרירות, לא בכוונה, אני קרוע מבפנים והלב שלי שבור לחתיכות, לא יודע למה אבל היא אמרה שכנראה שאין לי שום רגש אליה וכנראה שהכל היה שקר.
היא ביקשה שאבוא להיות איתה בשבת כי היא לבד וסירבתי, בסוף נסעתי אליה כדי שנדבר, דיברנו על הכל, הריבים, הדת, העתיד, אמרתי לה שאני משחרר אותה כי אם אני פוגע בה אז מה אני שווה? אם אני גורם לה להוזיל דמעה ואפילו הכי קטנה אני לא שווה אותה, בכינו ביחד והתחבקנו, אמרתי לה שאם היא תתרחק ממני זה יעשה לה טוב.
כל מה שאני חושב עליו עכשיו זה המבט שלה שהיא בוכה וזה לא מרפה ממני, לא אכפת לי מעצמי, אני רק רוצה שהיא תהיה בסדר ושיהיה לה טוב, כואב לי שהיא חושבת שאני מוותר עליה, אני רק רוצה שיהיה לה טוב, אני יודע בוודאות שאני לא אוהב בחיים מישהי כמו שאני אוהב אותה, שום קשר לעולם לא יתקרב לקרבה שהייתה בינינו, היא פשוט הייתה אחת ויחידיה בשבילי.
אני צריך לדעת שהיא תהיה בסדר כי אני פשוט מת מבפנים, בבקשה תגידו לי שהיא תהיה בסדר.