טוב אז כל הענין של ההומואים וההומופביה באוויר בזמן האחרון, וכמובן שלמשפחה שלי יש מה להגיד על זה
יום אחד הם דיברו על הענין וגיליתי שהם הרבה יותר הומופבים ממה שחשבתי, לא יכלתי לשתוק יותר ופשוט התפרצתי, זרקתי את כל הדעות שלי
הדעות שלי זה בעיקרון, חופש, ואני בעד הומואים ולסביות וממש לא מפריע לי שהם מתנשקים לידי, ואפילו אני מעודדת שיעשו את זה כמו כל זוג אחר ברחוב.
לרגע ראיתי את הפרצופים של המשפחה שלי, פרצופים מבוהלים של ״מה עובר עליה״
גם רציתי ללכת למצעד הגאווה, ומאז ומתמיד עודדתי בעד שיוון, ותמיד כשיש מריבה על זה אני מתפוצצת ומגיבה, אני שונאת את ההומופביה שסביבי ומרחיקה חברים הומופבים ואם אני לא מרחיקה, אז פשוט מבהירה שלא ידברו איתי על זה, כי זה מרתיח אותי
בזמן האחרון אני הרבה יותר בעד וכל זה
אז כשהתפרצתי עליהם כמה פעמים, פתאום התחילו לשאול אותי אם אני לסבית, ואני לא. אני צריכה להיות לסבית בשביל להבין שצריך לקבל את הקהילה הזו? לא, אני צריכה להיות בן אדם בשביל להבין את זה.
הם בטוחים שאני לסבית ומשקרת, ואני לא!
עזבו את זה שזה מעצבן, חשבתי על רעיון, להביא ידיד לארוחה ולנשק אותו ולהגיד שהוא חבר שלי(הידיד שחשבתי עליו יזרום איתי על בטוח, אח בשעת צרה)
אבל הבעיה היא שזה מזה לא אני, לנשק מישהו שהוא לא חבר שלי, לשקר.. וגם לנשק את ידיד שלי? לא נעים הוא כמו אח
מה אתם אומרים? לעשות את זה? ואל תגידו לי ״תתעלמי מהם״ ״את לא צריכה להוכיח להם״ כי בואו נראה אותכם חיים בתוך בית שכולם בטוחים שאת לסבית ומשקרת עליהם(והם שונאים לסביות) ככה שהם נותנים לי הרגשה של פגומה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות