לאחר תקופה של ארבעה חודשים מלאים ברגשות קיצוניים, החלטנו להפרד. אני בת 32, יש לי 2 עבודות ומקצוע, מסודרת ומוכנה לקראת החיים.הוא בן 29, בחור ללא כיוון בחיים, (רוצה להיות שחקן, בנתים הוא נהג) רוב היחסים הלווה ממני כסף (שאחרי מאבקים החזיר הכל תודה לאל), הרבה ריבים אבל במקביל גם הרבה אהבה.
בכל זאת החלטנו שזה לא עובד בינינו. היה לו קשה לנתק קשר ובאחד המפגשים שאחרי הפרידה הוא פשוט גמרבפנים מבלי לחשוב יותר מדי, בלהט הרגע מה שנקרא.
איחר לי המחזור ובסופו של דבר גיליתי שאני בהריון. לא ככה רציתי שזה יקרה אבל אני לא מסוגלת להפיל, לא בגיל הזה.כל כך מוכנה לילד... אני מסוגלת לעשות את זה לבד יש לי תמיכה מלאה מהמשפחה שלי אבל הוא מתנגד בתוקף ואנחנו בכסאח חריף מאז אמרתי לו שהוא לא חייב לקחת חלק ולא אדרוש ממנו כלום. הוא בכל זאת עושה לי עוול עם מילים קשות וקללות.... עד שהחלטתי לחסום אותו. לפעמים קשה לי לחשוב שאעבור הכל לבד ואני בתוך תוכי מקווה שיתעשת ויחזור אליי ונעשה זאת יחד, כמו שצריך. אבל חייבת גם לקחת בחשבון שזה עלול לא לקרות ולכך אני נערכת יחד עם משפחתי...אני כרגע בשבוע שביעי. מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות