השד שבתוכי מנצח. נלחמת בעצמי עם עצמי... למה אלוהים שונא אותי? אה, אין אלוהים

אז היי. זה כלכך קשה לתאר את התוהו ובוהו שמתנהל אצלי במוח, איך לעזאזל אני מעבירה את זה בכתב...אתם בטח חושבים שאני עוד אחת פסיכית שצריכה ללכת לפסיכולוג, אבל אם אני מגיעה למצב שאני כותבת כאן באתר, כנראה שאני ממש נואשת לעזרה. אז ככה, נתחיל בפרטים קטנים על עצמי. אני י' ואני בת 15. אני מרגישה ריקנות וסערת רגשות...מרגישה כיאילו אני מאבדת את שפיותי, וחושבת לעצמי איזה חולה אני כשאני בת 15 וכבר חושבת שאני צריכה למות ולהעלם מהעולם כיאילו מיציתי את עצמי פה ואין לי מטרה פה. מגיל קטן היו לי חלומות...אהבתי לרקוד, לשיר, לנגן, לשחק, מה לא...גדלתי במשפחה מאושרת. כשהייתי קטנה אני חשבתי שיש לי ילדות נהדרת, ואולי בעיניי אחרים זה כן, אבל בעניי סבלתי כל כך. מה אין לי? בית גדול, משפחה ומיטה לישון בה, אבל מגיל קטן אני מרגישה כל כך בודדה. מאז שנולדו לי אחיות אני הייתי צריכה להסתדר בעצמי. הייתי צריכה ללכת לישון לבדי, ולהתמודד עם החושך והפחד לבד. מגיל קטן פיתחתי פחד כל כך מוזר לחושך והיו לי סיוטים והתקפי שיתוק שינה, הייתי צריכה להתמודד עם התעללות בבית הספר ובגן שרק בכיתה ה' וו' הסתדרה קצת...תמיד הייתי הילדה הזאת שמביאה עצות לכל אחת ורק מחייכת ואז מגיעה הביתה ובוכה. אני אתאר לכם את המצב שלי עכשיו. הורים לא תומכים, רק מקללים ומורידים לי את הביטחון, כל מה שאני מנסה לעשות, לרקוד, אני בהיי ושמחה ואז נכנסת ליוטיוב ומוצאת מישהי שרוקדת ממש טוב מאז שהיא קטנה ולוקחת אותי באצבע על כל השנים האלה שרקדתי אני בחיים לא אצליח להזיז ככה את הגוף. אני שרה, מנסה להשמיע את הקול שלי, ואחרי כמה שירים מפסיקה ופורצת בבכי כי אני יודעת שאני מזייפת ולא מצליחה
מנסה לנגן, לא מצליחה, אין חוש קצב, אני לא טובה בפאקינג שוב דבר ונמאס לי מזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין לי מטרה בעולם הזה
אנשים מנצלים אותי
אני לא יודעת למה
אני מנסה לחכות אנשים אחרים ואת הדיבור שלהם כי אולי ככה אני אבנה את האופי שלי ...האופי הזה שאנשים לא מנצלים אותו ויודעים שציכים להתייחס אליי כבנאדם עם רגשות ולא עוד אחד שאפשר לנפנף ולנצל
אני בוכה את החיים שלי ואני חושבת שערבבתי בין כמה דברים בבת אחת ושמי שיקרא את השאלה לא יבין
אז אני אנסה לתת את זה בתגיות
אוקיי
הורים לא תומכים
חלומות שנשברו לרסיסים
הלב שלי הפך למערבולת שחורה שבולעת כל רגש
הפכתי לאדישה כלפי העולם
לא מסוגלת להראות חיבה
אני מרוסקת מבפנים
לא מסוגלת לצאת עם חברים ולחזור שבורה ולהרגיש מנוצלת שאף אחד לא שם עליה פס
מרגישה שאני חייכנית עם חברים ואז מורידה את המסכה בבית ולא מבינה מה לא בסדר איתי שאני בכל זאת מרגישה חסרת חברים
מעשנת ושותה
לא עושה את זה מלחץ חברתי אלה בגלל שאף אחד לא מבין אותי בעולם
מרגישה חסרת תועלת
רוצה למות
עצובה כל הזמן
פחדנית
אידיוטית
לוזרית אפסים מטומטמת שלא מצליחה בשום דבר
מכוערת כל כך
טיפשה בלימודים
ההורים לא מאמינים לי שיש לי בעיה ולא מוכנים לעזור לי בה
אני נכשלת בלימודים ולא מצליחה בשום דבר בחיים שלי ואמא שלי רק מורידה לי את הביטחון ולועגת לי
נכנסת לסטרס שלרעב ואוכלת בשביל להעביר את הדיכאון
עולה במשקל
שונאת את הגוף שלי
שונאת את חברות שלי
אני שונאת את העולם
למה אלוהים שונא אותי?
אה אין אלוהים...
נמאס לי !!!!!!!!!!!!!!!!!!! דייייייייי דיייייייייי אני נשברתתת אני דופקת את הראש בקיר!!!!!!!!!!!!!!!!!
עצובה כל הזמן...בבקשה אני אפילו לא נשמעת הגיונית.. עזרה??? בבקשה???