לא מצליחה למצוא עבודה אחרי השחרור, הבעיה בהם או בי?

נראה לי יותר שהבעיה בי..
ניסיתי יותר מ-10 עבודות אחרי שהשתחררתי. היו כאלה שהחזקתי בהם שבוע והלכתי וכאלה שהגעתי ואפילו לא סיימתי התלמדות והלכתי..
מרגיש לי שכל העבודות האלה הם דיי ניצול מכוער של צעירים שצריכים להרוויח כסף ואסביר..

היו 2 מקומות עבודה שזו עבודה על קופה, אחת בסופר ואחת גם באיזשהי חנות, שאמרו לי שבגלל שיש לחץ של אנשים לא מגיעה לי זמן להפסקה ואני צריכה לאכול\לשתות תוך כדי עבודה על הקופה. זה יוצר מצב שאנשים מפריעים לי באמצע האוכל, אני אוכלת בעצבים, אוכלת במהירות, וככה סתם כל בן אדם יכול להפסיק אותי או לרצות ממני משהו באמצע האוכל ואין אווירה לאכול יותר מגעילה מזה. הרגשתי שזה ניצול ועזבתי. אני אפילו לא יכולה לאכול כמו בן אדם? ומי שעבד בעבודה כזו יודע אין דבר יותר מציק מבן אדם מזה שמפריעים לו באוכל.

היתה עבודה אחרת שפשוט מפאת מחסור בעובדים או לא יודעת מה- שיבצו אותי למשמרות מראשון עד שבת. ממש בלי יום חופש אחד. לא הסכמתי וגם כן עזבתי. מגיע לי לפחות יום בשבוע לא לעבוד, אני לא חיית עבודה.

כל אלו אני חושבת שאלו הבעיות בהם.

היו עוד כמה עבודות שפה אני חושבת שהבעיה כבר בי, ; שירות לקוחות שהעבודות שם פשוט חופרות ומתישות מידי, כל שתי שניות נכנסת שם שיחה, ומצאתי את עצמי מדברת במשך 8 שעות מה שגרם לי רק לרצות לבוא הביתה בלי חשק לדבר עם אף אחד. עבודות שוחקות.. או שאר עבודות שפשוט העבודה שם קשה מידי, (לא מלצרות) אבל מטרטרים אותי על הרגליים הלוך ושוב, ואין דקה אחת פנויה של רוגע והכל בלחץ ובטרטורים לא פוסקים.

כבר מצאתי את עצמי בשירות לקוחות, קופאית ב-2 סופרים שונים, בית קפה, ובטח היו עוד כאלה שאני לא זוכרת..

והשאלה מה עושים מפה?
עם שום עבודה אני לא מסתדרת. ברור שצריך להתפשר על משהו אבל גם על מה שהתפשרתי הרגשתי כאילו אני הולכת לעבודה במרמור ותסכול ועצבים מה שלא החזיק מעמד הרבה זמן ופשוט פרשתי. רוב גדול של העבודות זה ניצול עובדים. מה שלא ניצול זו פשוט עבודה מאוד מאוד קשה או חופרת. בתפקידים הפקידותיים מציעים ישר מכירות או שירות לקוחות שזה התפקידים הכי שוחקים, או שיש מקומות שהם טובים אבל פשוט רחוקים מהבית מה שמצריך ממני 50 דק' באוטובוס.. ובמשמרות בוקר כשזו נסיעה כזאת אין מניע מלקום בחמש. ומה עושים מכאן? בסך הכל ביקשתי עבודה נורמלית.

אני 5 חודשים בבית אחרי השחרור לא מצאתי עבודה אחת שאוכל להגיע לשם יותר משבוע.

אני כן עבדתי לפני השחרור ואפילו עבדתי ב2 עבודות שהיו לי ממש סבבה, אז מה השתנה כאן? אני כן יודעת מה זה לקום בבוקר לעבודה
לא אחזור לעבודות האלה כי זה יותר עבודות של "ילדים" או של אנשים שהם אחרי שחרור ופחות של אנשים שכבר בגילי.. שכבר מתקדמים לכיוונים יותר רציניים

אבל באמת, מה אפשר לעשות?