אממ טוב אז ככה שהייתי בתיכון הייתה ילדה ממש חמודה שדי חיבבתי והיא תמיד הייתה מנסה להתקרב אליי אבל אני הייתי ביישן כלכך שבקושי שלום הייתי מצליח להגיד לה. עבר הזמן התגייסתי ופתאום ראיתי אותה באותו אוטובוס שאני הייתי, היא ישר קלטה אותי חייכה וכמובן שגם אני חייכתי, והתחלנו לדבר, והשיחה הסתיימה בכך שאנחנו חייבים להמשיך לדבר גם אם אנחנו בצבא, עכשיו אני חייל בקרבי ואחת הדרכים היחידות שיכולתי לשמור על הדיבור בינינו היה הפייסבוק וכך קרה דיברנו בפייסבוק 8 חודש ברציפות. בהתחלה הכל זרם טוב היא התעניינה במה שעובר עליי אפילו סיפרה עליי ועל מה שאני עושה לחברים שלה בצבא ותמיד ניסיתי לרמוז לה שאני מחבב אותה אפילו היה כמה מקרים שהם היו ברורים כשמש אבל איכשהו זה התאדה בין השיחות ואף פעם לא הצלחתי להבין אם היא קלטה תרמזים או לא ולהגיד שאני אוהב אותה דרך הפייסבוק זה נראה לא רציני ופחדני אז פשוט המשכתי באותה דרך בתקווה שהיא תבין, התאהבתי בה אני אפילו לא יודע איך פשוט הרגשתי משהו אחר התחלתי לכתוב שירים עליה על השיחות שלנו ולאן הדברים מתקדמים. אבל אף פעם לא הצהרתי בפנייה כלום והיה לי הזדמנויות הייתי רואה אותה במסיבות לפעמים והיינו מתחבקים זמן יותר מרגיל זה לא היה שלום רגיל אבל אחרי החיבוק תמיד הייתי הולך עם החברים שלי והיא עם שלה ופשוט לא עשיתי עם זה כלום.. ולאט לאט השיחות שלנוו בפייסבוק הפכו לרדודות יותר, היא פתאום לא ענתה ישר לכל הודעה שהייתי כותב ועכשיו היא כבר הפסיקה לענות... בפעם האחרונה שראיתי אותה במסיבה כלכך התביישתי ואמרתי לעצמי שאם היא לא עונה לי בפייסבוק אין לי אפילו למה ללכת לדבר איתה פנים אל פנים, אני מרגיש שאיכזבתי אותה שלוקח לי יותר מדי זמן לעשות פעולה אגרסיבית, מרגיש שאיחרתי תמועד כבר ואין לי סיכוי יותר אבל אני לא מוכן להאמין בזה למרות שאני יודע שזה נכון... אז האם לוותר עליה או להמשיך להלחם? המילים שנכתבו בשירים שלי היו אמיתיים והיא היחידה שגרמה להרגיש ככה בלי לעשות יותר מידי.. אשמח לשמוע את עצותיכם בנושא ותודה על ההקשבה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות