ממש לא יודע מה לעשות ... מבנאדם הכי שמח ומלא שמחת חיים הפכתי לבנאדם הכי מדוכא שיש.. התחלתי ללמוד מדעי המחשב בבן גוריון השנה .. לא בגלל זיקה לתחום אלא פשוט כדי שיהיה תואר ביד שייתן לי אופציית כניסה לעולם ההיי טק.. התחלתי את התואר וחשבתי שעם הזמן המחשבות והטרדות יחלפו אבל הן לא פוסקות .. העומס המטורף החומר שאני לא מבין ... הייתי בטוח שאהנה כאן אבל אני רק חורש ולומד הולך להרצאות ואחרי זה רואכ באינטרנט ועדיין נכשל... וממש לא כיף לי.. אני סובל...קיבלתי כאפה רצינית לחזור לספסל הלימודים מתלמיד שהיה מצטיין בתיכון והיה זה שתמיד שואלים אותו שאלות אני מרגיש כמו מישהו שמדדה מאחור לא חזק בחומר וגם בטח לא מרוכז בשיעורים כי כל הזמן חושב מה לעזאזאל אני עושה כאן... בא לי ממש לפרוש ולעולם לא לחזור לאקדמיה ... אבל כל ההשקעה שעשיתי פסיכומטרי ובגרויות והתקבלתי לבן גוריון עוד מלגת הצטיינות והכל ייזרק לפח.. ההורים שלי כבר מממש מיואשים ממני רואים שאני ממש חסר שמחת חיים ... אני לא יודע מה קורה לי ... אני רואה את הכל שחור חושב מחשבות שבחיים לא חשבתי ישן המון ומתנחם רק בשינת הלילה כמקום המפלט... למה זה קורה לי? אולי לא הייתי מוכן נפשית לעומס הזה אחרי 6 שנים מחוץ ללימודים? אני יודע שאני בנאדם חכם ובתיכון קצרתי פירות אחרי שהשקעתי אבל עכשיו מרגיש שהכל רע ורק רע ושבחיים לא יהיה לי תואר... מה עושים?.. כולם אצלי בתואר כל כך מפוקסים ואני מרגיש היחיד שהלך לאיבוד בעולם...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות