כל הזמן אני מרגישה שלאנשים יש צורך פשוט לגרום לי פשוט לבכות בכוח.
רק בשביל ההתחלה אני סתם ילדה רגילה אני לא מאלה שמשוויצים אני לא מאלה שיורדים על אנשים אני מאלה שיושבים בשקט ולא מתערבים כי אני יודעת שאם אני יתערב כולם התהפכו עליי. משנולדתי אני ביישנית עד כיתה ג' כמעט ולא היו לי חברים אני מודה הייתי משחקת לבד לא הולכת לחברות או לערבי גיבוש כי הרגשתי שאין לי מה לעשות שם. כל חיי קינאתי באלה שיש להן אומץ להגיד מה שהן חושבות ולא לתת דין וחשבון לאף אחד כי הן היו בטוחות בעצמן האופי וביופי שלהן אני הייתי ההפך מהן, כל הזמן חייתי בסרט שאולי אני לא טובה מספיק ותאמינו לי זה התנקם בי.בכיתה ד' כבר התחלתי להסתובב עם חברות אבל הביטחון לא השתנה עד היום של כיתה ה'. השנה הכי מסריחה שהיית ילד חדש הגיע לבית הספר כמו כל שנה אבל מה שלא ידעתי זה שהוא סליחה על הביטוי זבל. בשיעור הוא הציק לחברה שלי אז בקשתי ממנו להפסיק ומאז הוא התנכל לי ירד עליי השפיל אותי וכל מי שהתקרב אליי היה או מתעלם ממני או יורד עליי בקיצור עברתי חרם.ככה זה המשיך לכיתה ו' שום דבר לא השתנה הייתי נושכת את עצמי רבה עם ההורים שלי עד כיתה ז' שם כבר צעקתי דיי!!!!! ילדים היו קוראים לי מכוערת למרות שלא עשיתי להם כלום הם היו קוראים לי נבלה ופשוט עד רמות של לראות אותי בוכה והיום פשוט עמדתי מול המראה ושאלתי את עצמי, "אני עד כדי מכוערת מה זה הפנים שלי הגוף שלי האופי שלי פשוט התחלתי לבחון אותי ושמתי לב אמיתית איתכם שאני רגילה אז למה כולם מתייחסים אליי שונה מוזרה פשוט התפללתי לה' שיעשה אותי שווה כמו כולם. מה לדעתכם כדי לי לעשות בבקשה אני מתחננת תעזרו לי!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות