אני נשואה שנה. פעם שניה. יש לי ילד בן 14. ולבעלי יש 3 ילדים. הקטנה בת 14 גם גרה איתנו. השאר מעל גיל 20 עזבו. כשהכרתי אותו נסחפתי לגמרי. הוא אדם מקסים אין מה לומר. הכרנו דרך חבר בחול. וכן מצער לומר אבל מצאתי בו תכונות שלא מצאתי אצל הגברים בארץ. הוא היה רציני וג׳נטלמן. דיבר על כוונות לנישואין כבר מההתחלה, ללא משחקים וכו. וזה מה שחיפשתי. לא יצאנו הרבה לפני הנישואין. הוא היה בארץ כמה פעמים וכשהחלטנו להינשא טסתי לשם כי הוא אינו אזרח ישראלי. עברנו לגור בחול. אני כבר כמעט שנה פה. על הבדידות אין מה לדבר. כל המשפחה בארץ. קשה למצוא חברים. ובקשר אלינו. רבנו המון. עכשיו כבר לא רבים אבל גם בקושי מדברים. רק איך היה בעבודה וכו. 4,5 מילים ביום. יושבים מול הטלוויזיה ושותקים. או משחקים במחשב. אני כבר לא זוכרת על מה דיברנו כל כך הרבה בעבר. לא זוכרת. אני לא מוצאת על מה לדבר עכשיו. על מה אפשר לדבר? אני מרגישה כבר שאולי עשיתי טעות. יש הרגשה רעה כזו שמה אני עושה איתו בכלל. גם אם אנחנו נוסעים ביחד לאנשהו יכולים לא לדבר רק לשבת ולשתוק. האם מישהו חווה כזה דבר? האם זה נורמלי ? אני ממש מיואשת ומדוכאת.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025