שלום לכם,
אני בבעיה קצת מתוסבכת. אז אני בת 19, אני לא התגייסתי מבעיות רפואיות.
ההורים שלי מצפים ממני להרבה בעניין העתיד שלי, אני לא מנסה לעמוד בציפיות של אף אחד, אך ורק שלי. הם רוצים שאני אעבוד במשרד עורכי דין, שאני אלמד באוניברסיטה. כי כל הזמן מחמיאים להם על הבת החכמה והאינטליגנטית שלהם.
אבל יש בעיה אחת, אני לא נמשכת לעבודה במשרד או ללמוד 3 באוניברסיטה כדי לקבל תואר.
כל החיים שלי רקדתי והופעתי על הבמות מגיל מאוד צעיר, תמיד אהבתי במה, לא אני לא מהמושפעות שאומרות "אני רוצה להיות מפורסמת". עברתי את הגיל הזה.
אני פשוט חייתי את הבמה כל הזמן, צופה בזמרים מופיעים, בתכניות טלוויזיה שאנשים מתעסקים בעלילה אני מתעסקת במשחק שלהם, אני חיה ונושמת במה, כשהייתי קטנה פשוט רקדתי והופעתי לעצמי או בפניי אחרים עם ליפסינג ורוקדת בצורה חייתית ומקבלת מחמאות בלי סוף. אני לא רואה את עצמי מחוץ לבמה, זה כמו אובססיה.
תמיד קיבלתי מחמאות על כשרון הריקוד והמשחק שלי וגם לא מעט קנאה.
אבל אני לא יכולה לממש את זה כשההורים שלי לא תומכים בי, התקבלתי לאודישן ראשון מתוך שניים והייתי צריכה לטוס לניו יורק כדי להיבחן בפעם השנייה בחברה ענקית ומצליחה שלא אזכיר את שמה. אבל שוב, ההורים לא תומכים, לוקחים הכל באיזי וברגוע...
אבל אני לא מפסיקה להזליל ריר כשאני רואה זמרים מופיעים ומרגישים את ה"וייב" הזה של הריגושים והאדרנלין על הבמה, זה החיים שלי. זו אני.
זה נורמלי לדעתכם? אני ביישנית ובחורה מאוד מופנמת אבל על הבמה אני בחורה אחרת ושונה. אני מוציאה הכל!
ובארץ אני לא יודעת מאיפה להתחיל והם לא עוזרים לי. אני נואשת כבר בצורה בלתי רגילה. עם מי לדבר? לאן לפנות? איך להסביר להורים שאני באמת צריכה את התמיכה שלהם?
תודה רבה,
שר
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות