לפני שנה וחצי בחנוכה נאנסתי ליד הבית שלי. איזה אחד ביקש ממני לעזור לו לסחוב שקית עד לחניון מאחורי הסופר והלכתי אחריו, ואז הגיעו עוד שניים ועשו לי כל מיני דברים, אני לא יפרט אבל זה ממש קשה לי להזכר בזה. אחרי מה שהיה הכחשתי מה שקרה וניסיתי להוציא את הכל מהזיכרון כאילו כלום לא קרה אבל אחרי חדשיים התפוצצתי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי לא הלכתי לבית ספר ישנתי כל הזמן ולא ידעו מה יש לי. אני לא סיפרתי התביישתי במה שקרה (אני דתייה ולא מדברים אצלנו על זה. בדיוק שבאותו זמן היה בעיות במשפחה ההורים שלי עמדו להתגרש וכו..)
ואז סיפרתי לחברה שלי על זה. מתוך תחושה שהיא תעזור לי ותהיה לצדי. מה שבפועל היא פשוט התרחקה, אולי כי לא ידעה מה להגיד לי אבל אני נפגעתי ממנה מאד ויצא שגם אני התרחקתי כי התביישתי ופחדתי שאולי תספר.
ואז בסוף שנה ההנהלה אמרו לאמא שלי שאם אני לא משתפרת בכל התחומים אין לי מה לעשות בבית ספר. ואני רציתי לעבור כדי לפתוח דף חדש אז עברתי לאולפנית (מקום פחות חרדי ממה שהייתי) ובאמת שהרבה יותר טוב לי במקום שבו אני עכשיו ואפאחת לא יודעת מה עבר עלי..
אבל כן יש תקופות שאני סוג נכנסת בתוך עצמי ולא יודעת מה לעשות ואני עצובה. אמא שלי ממש ביקשה כל הזמן שאני יגיד מה יש לי ולמה השתניתי כל כך.. אז לפני שבוע סיפרתי לה . (לא כל הסיפור במלואו) והיא לקחה את זה קשה... ומאז היא ממש מבקשת שאני אלך איתה למשטרה ונתלונן. ואני לא רוצה כי זה פדיחה בשבילי ואני מתביישת.. עד שכבר הסכמתי רק בשבילה שנילך. אבל אני גם ככה לא מתכונת לפרט מה היה אז למה בכלל ללכת? וחוצמזה שעברו כמעט שנתיים... אמא שלי לא מבינה את זה.
אז אני לא יודעת אם ללכת בכל זאת או שזה מיותר?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות