בן 42 ונראה כמו ילד, נמאס לי!

אין לי כח יותר .
לא לכתוב
לא להקליד
וגם לא להרגיש יותר.
אף אחד אין לו מושג איך אני מרגיש , וגם אף אחד לא יבין.
אבל באמת שכבר נמאס לי.


כולם בטוח שואלים,מה הבעיה.
אז הבעיה פאקינג שיש לי, זה שאני רווק בן 42!!!
אבל נראה כמו בחור בן 24.

לא! זה לא כיף!
לא! זה לא מגניב!
וזה הורס והרס לי את החיים.

אני מסתכל בסביבה שלי,בעבודה,במקומות שאני יוצא,ברחוב, סתם שאני הולך.
נמאס לי "להיראות" כמו ילד.
פשוט נמאס לי.
אני 1.66,עם פני בייביפייס כאלה, לא שחיף וגם לא שמן,
מכוני כושר, לגדל זקן,בגדים אחרים ובלה בלה בלה--כל השיט הזה
חלק ניסיתי, וחלק לא בא לי לנסות .
זה לא שבעבודה מזלזלים בי,נהפוך הוא.
אבל לי, באופן אישי,כבר נמאס ,נמאס מלראות סתם ברחוב בני 30,
שיכולים להיראות כמו האחים הגדולים שלי.
או להיתקל במקרה בנערים בני 17, שחלקם גבוה ממני בראש וחצי,
מפותחים יותר ממני,ו..... וואלה, יש מקרים שבהם אני נראה לפעמים יותר צעיר מהם. כן כן..זה רציני!!!

כל השנים ,עוד שהייתי נער בן 17 שנראה כמו ילד בן 10 הרגשתי ככה,
אפילו לפסיכולוגים במהלך השנים הלכתי.
אבל אין. אין.אין. שום כלום לא עוזר לי להעיף את התחושות האלה.
אני לא סובל את איך שאני נראה (אני לא כזה מכוער. אני סתם רגיל סבבה כזה)
אני לא סובל את הקיום שלי--כן. גם בגיל 40 עד כמה שזה נשמע ילדותי .
אני לא סובל את ההוויה שלי.

וזה לא קשור לשום דימוי עצמי שלי.
אני יודע שאני חכם,מצחיק ובלה בלה בלה.
זה לא מעניין אותי בשיט.
פשוט חרא לי.


הטריגר שהציף את כל זה, היה מפגש מחזור שנערך בשבוע שעבר עם כל החברים
מהתיכון. מפעם ...לפני 22 שנים.(ואוו,איך שהזמן רץ)

ומה אגיד לכם?
שם קיבלתי את הכאפה של החיים שלי.
אני מסתכל סביבי,ואני רואה עד כמה האנשים האלה חיצונית מאוד "זרים" לי.
אנחנו פאקינג באותו גיל מזדקן.
40 פלוס! אני קולט!
אבל מה אני רואה בעצם.
חלק עם קרחת, חלק עם כרס , חלק כבר עם פנים שרואים את השנים ,
עם סוג של קמט פה או קמט שם.
על הבחורות אין בכלל מה לדבר.
נכון שיש יפות שנראות יפה--אבל הן כבר נחשבות ל "נשים"
אני עדיין "דור" הילד ,נער החמוד מאז.
לרובם לא היה ברור איך הזמן מבחינתי קפא, וחלק היו מספיק בוטים גם
כדי להגיד לי את זה.

ולא,אני לא בכוונה מחמיא לעצמי.
אני פשוט מרגיש זר בשיכבת הגיל שלי-- לא מבחינת פנימית .
כן יש לי רוח צעירה ושובבה כזו, אבל לא בקטע של אינפנטיל או ילדותי.
אבל רע לי.
פשוט רע לי.
אני מתהלך בעולם הזה בסביבת אנשים 40 פלוס--עם מראה של בן 24.
וזה לא מוסיף לביטחון שלי.

אף אחד לא יכול להבין אותי כמה הדבר הזה מעיק עליי, וגם אתם בטוח שלא.

זהו--שפכתי מלל לא קשור לכלום.
רק כדי לפרוק
אין לי אומץ לעשות דברים קיצוניים.
וגם לכם אין איך לעזור לי כל כך , כי זה הגורל החרא שלי.
אבל פשוט נמאס לי . באמת שהתעייפתי כבר מלהתבוסס בחרא הזה כבר
20 שנה....וכל שנה שעוברת זה רק הולך ומחריף.
עוד פעם הפער הזה בין הגיל לנראות שלי.
למה פאקינג הפערים האלה נעשים הזויים משנה לשנה :( למה!

סבל של שנים שלאף אחד אין מושג שאני עובר .
וכנראה גם אתם תחשבו שזה פתאטי.

פלא שאני פאקינג לבד ומנסה להסתתר מהעולם.
נמאס לי מהמבטים ההמומים שכשאני אומר שאני בן 42 ועוד רווק.
הלוואי שייקרה כבר משהו רע לפנים שלי- פני הבייביפייס שלי

דייי