כן
שלום
אני טיפוס של בית. כזה אני. אני שונא להזיע, להתלכלך, לעשות ספורט. הכי נוח לי בבית, באזור שאני אוהב ומכיר עם המיטה שלי והשרותים שלי.
אני ממש נרתע מטיולי טרקים וטיולי אוהלים, זה ממש לא עושה לי טוב, אחרי נסיון אחד שבו כל מה שחשבתי זה "למה לעזאזל אני כאן" אני כבר לא יוצא לטיולים שנתיים, אני מרוויח מהם רק סבל.
השנה (י"א) היא שנת הגדנ"ע, ארבעה ימים של סיוט, התפלשות בבוץ, זחילה בחול, ריצות במדבר, שכיבות סמיכה על האדמה, שינה בתוך שום-מקום ועל שום-דבר, עם שירותים דוחים ונוראיים, מקלחות משותפות בלי וילונות וחום חום חום.
בנוסף לזה אני קצת אסטיניסט, איכפת לי מאוד מהגיינה (אני יכול מסוגל לעשות "מספר 2" בשירותים מחוץ לבית, בשום מצב) והתלכלכות והתפלשות שבגדנע מאוד מרתיעים אותי.
אני מאוד חושש מהגדנע ויודע שיציאה אליו לא תעשה לי טוב. אני נרתע במיוחד מהזמן "הפנוי" משום שאין לי הרבה חברים-בנים שאני יכול להיות איתם בזמן שמחולקים לקבוצות עפ"י מין או במקלחות (מהן אני מאוד חושש), וכנראה שאת רוב הזמן אבלה לבדי בצד...
מצד שני מופעל עלי הרבה מאוד לחץ מטעם בית הספר וההורים שמציגים את הגנד"ע כ"חוייה שאסור לפספס", משהו שייתן לי טעימה מהצבא וחשוב לעתיד שלי ולהתבגרות, כחלק מתהליך שעוברים כל הנערים במדינה ומשהו שחשוב שאעבור. (למרות שאני יודע שהגנד"ע לא "ירעיל" אותי להתגייס אלא רק ייצור עבורי פוביה מהצבא)
אני קרוע בין הלחץ מהסביבה לרצון הפנימי שלי, והידיעה הבטוחה שאני לא אפיק מזה משהו טוב ושחמישה ימי חופש ומרגוע יעשו לי הרבה יותר טוב מזה.
האם להקשיב לעצמי ולא לצאת, או להיכנע ללחץ הסביבתי ולהיגרר לגדנ"ע?
תודה על הזמן שהקדשתם...
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025