טוב חברים, אני קצת לא סגורה על מאיפה להתחיל, אז אני פשוט אשפוך..
אני בת 20, וחונכתי וגודלתי כדתייה, למדתי באולפנה, ועד היום לפחות גם הסתובבתי עם חצאיות. כלפי חוץ הכל נראה בסדר.
בתור מישהי שנהנית להקשיב לדעות של אנשים אחרים, גם נושאי הדת לא קופחו ויצא שעד עכשיו שמעתי לא מעט שאלות של חברה חילוניים לגמרי על הדת.. אפשר להגיד שזה היה מאוד מעניין ומאתגר, במיוחד אחרי שנים של שמרנות והקפדה מופרזת באולפנה.. הבעיה היא שאני לא מפסיקה לצבור שאלות ולא מוצאת מספיק תשובות. התחלתי לקרוא הרבה מאוד ספרים בנושא, אני נתקלת בלא מעט אנשים דתיים, ומרגישה שאין לי כמעט כלום במשותף עם האמונה והדת שלהם..
החלטתי, וחשוב לציין שזה היה צעד דרמטי בשבילי שאתחיל להסתובב גם עם מכנסיים. ואני פשוט מרגישה מבולבלת.. אני לא מרגישה דתייה בכלל, אני שונאת ללכת לבתי כנסת, כי אני מרגישה שאני מדברת עם האלוהים שלי בסינית, ואת החלקים שאני כן מבינה, אני לא מסכימה איתם.. עם כמה שאני אשמע פסיכית, לפעמים אני נועלת את החדר שלי ומדברת אליו, ישירות. ומרגישה שזו התפילה הטובה ביותר..
ההחלטה ללבוש מכנסיים נבעה גם מנוחות, אבל בעיקר מהעובדה שנמאס לי שמסתכלים עליי בתור ״הדתייה״, בעיקר בתקופה שאני כל כך לא מרגישה כזאת.
וכאילו כל זה לא מספיק, אז הכרתי ידיד מאוד טוב חילוני וכופר לחלוטין. (אני מכירה אותו כשנה)
בהתחלה זה היה כאילו ברור מראש לשנינו שזאת ידידות נטו, אבל אני ממשיכה לקבל רמזים מהסביבה שהוא מעוניין ביותר מזה, כאשר בהתחלה לא הרגשתי ככה כלפיו, ועכשיו אני מתחילה לפתח כלפיו רגשות..מצד אחד אותו ידיד מדבר איתי על בנות אחרות שהוא רצה לצאת איתם (אבל יש להם חבר או משהו בסגנון) ומצד שני, חברים מאוד טובים שלו מנסים לרמוז לי שהוא מעוניין, ומציעים לי לצאת איתו.
דבר אחרון שארצה לציין.. אני בחורה מאוד מופנמת, ולא העזתי להגיד דבר על משהו מכאן לאף אחד, וזה בטח לא מקל על הדילמות..
אז בקיצור, אני מרגישה מאוד מבולבלת..
אני לא יודעת אם אני דתייה, יותר מרגישה שלא, ומתחילה לפתח רגשות לידיד הכי טוב, מבלי באמת לדעת מה בדיוק הכוונות שלו.
תודה שהקשבתם, גם אם אין לכם משהו להגיד..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות