אני בתקופה חרא שמתמשכת מגיל 18 של בדידות מגעילה , לקראת הגיוס כל החברים התנתקו אחד מהשני ..הייתה לי חברה עד הגיוס אבל אז חתכנו תקשר , וכבר שנתיים שאין לי עם מי לצאת חיי החברה בבסיס גרועים ממש, הבסיס מצומצם וזה בסיס של יומיות ככה שכל אחד חיי את החיים שלו .ואלו חברים רק לבסיס לא יותר מזה , אין לי חברים לשפוך להם את הלב , אני מרגיש שאני סוחב על עצמי יותר מידי דברים שאני אמור להוציא החוצה רק אין לי עם מי ..הבטחון העצמי שלי ירד אחרי שנפרדנו וכבר שנתיים אני לא יודע איך לפתוח שיחה עם בחורות .
אפילו כל בוקר שאני נוסע לבסיס ברכבת אני מסתכל על פסי הרכבת ועולה בי המחשבה לזרוק את עצמי לשם כל בוקר מחדש ושתבוא איזה רכבת ותשטח את הבדידות הזאת !!
בקיצור חרא של חיים , אני מיואש כבר ואני לא יודע מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות