היי לכולם,
מגיל צעיר הייתי מאד דיכאונית. בין היתר, זה כלל מחשבות אובדניות, אנורקסיה, בולמיה, דכאונות והתבודדות. בימים האחרונים, גם בגלל שעליתי מאד במשקל וגם בגלל העובדה שאני מוטרדת מהרבה מאד דברים חוזרות אליי מחשבות נורא שליליות (משהו שלא היה כבר ארבע שנים). אני נורא מפחדת לשתף את חבר שלי (שאיתו אני ארבע שנים) מכיוון שאני פשוט מפחדת מהתגובה שלו. אני מפחדת שהוא יגיד שאני מגזימה או פשוט יפנה להורים שלי ע"מ להתייעץ איתם. להורים שלי גם כן יש מספיק בעיות משל עצמם ואני לא רוצה שאף אחד אחר חוץ ממנו, אם בכלל, ידע מהמצב. אני נמצאת במצב של בין לבין. המחשבות על פגיעה עצמית, על 'משחקים' של שעות (מציבה לעצמי מס' שעות שבהן אסור לי לאכול כמו 12 שעות עד 36 שעות... מן משהו שהייתי עושה. 'אתגר' מפגר שכזה) וכו'. השאלה היא האם לשתף אותו בזה? להטריד אותו בעיניין?
אני מרגישה שהעומס של העבודה, חובות ומחוייבויות שיש לי מעמיסים עליי. מצד שני, אני לא יודעת איך פשוט לנוח ולא לעבוד. הבעיה הנוספת היא שבגלל שכד שיש לי לשלם, החשבונות וכל שאר הדברים אני בכלל לא יכולה להרשות לעצמי חופש (כמו כן, אין לי אפשרות כלכלית ללכת לפסיכולוג). אני פשוט אבודה ומרגישה שאני שניה מלאבד את עצמי ולקרוס כלפי פנימה. אני צריכה עזרה, עצה, משהו.
בבקשה נסו לענות בצורה נעימה ולא פוגעת עד כמה שניתן גם אם זו ביקורת נוקשה. בעבר כתבתי פה דבר מה ונורא נפגעתי מהצורה והדברים שנורו כלפיי, אנשים כנראה שוכחים שיש אדם מאחורי המסך.. תודה למי שקרא וייעץ.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025