ביסקסואליות, פגישה עם ההורים והצקות מצד החברים... עברה לי המחשבה בראש להתאבד

היי כולם :)
אז בלי סיפורי רקע, אגש ישר לעניין:
עכשיו התחלתי כיתה ז' בכיתה נחשבת, אבל בבית ספר שהכיתות הרגילות בו לא נחשבות ככ, ויש בהם ילדים ערסים ובנות פרחות (הכללה, ולא מעניין של לפגוע, זה פשוט נכון וזה לא עיקר השאלה).
לפני שבוע כינסו את כל שכבת ז' באולם הספורט כדי למסור כמה הודעות חשובות.
אני ישבתי עם החבר הכי טוב שלי, חברה הכי טובה שלי (שהכרנו בחטיבה הזאת, והם פשוט ככ מדהימים שהם חברים הכי טובים שלי :) וגם כי לא היו לי חברים לפני זה -_-) מאחורה בשורה האחרונה.
לפני שאמשיך בסיפור, ארצה להגיד ששלושתינו ביסקסואלים.
אני הביסקסואלית היחידה מחוץ לארון (יצאתי באמצע החופש הגדול) ושניהם בארון ומתכננים לצאת ממנו השנה. לבן נקרא עידן, ולבת נועה (כל השמות במכתב בדויים).
במהלך החודש הזה, פיתחתי רגשות כלפי נועה ונראה לי שגם היא כלפי (היא נישקה אותי פעמיים על הלחי בלי שום סיבה ואני לא חושבת שהיא עשתה את זה בתור ידידה, אף אחד אצלנו לא עושה את זה), וסיפרתי על זה לעידן (הוא לא מספר, אני סומכת עליו בעיניים עצומות).
כשיצאתי מהארון בפני אמא שלי, היא קיבלה את זה די יפה, אבל אמרה לי שלא כדאי לי לנפנף בזה כי זה לא דבר שצריך לנפנף בו (אם היה לי חבר, היא הייתה אומרת בדיוק ההפך), ושאני עוד צעירה ושזה יעבור לי (לא רק שנעלבתי מזה בפן האישי, אלא שגם נעלבתי מזה כי כשיצאתי מהארון בפני חבריי, רובם אמרו לי את אותו הדבר).
אבל לא שמרתי את זה בסוד, כי אני לא חושבת שזה דבר שצריך להחביא (תירגעו, אני לא הולכת עם שלט שכתוב בו "אני ביסקסואלית") ושאין לזה חשיבות ככ גדולה, זה כמו להודות איזה בן את מחבבת בפני החברות שלך (דוגמה גרועה. דוגמה גרועה.).
הילדים בכיתה החדשה שלי יודעים על זה, וקיבלו את זה יחסית יפה, למרות שהיו כמה שחשבו שאני צוחקת איתם.
אז בחזרה לסיפור:
אחרי שהמנהלת בירכה את כולם ושאמרו כמה דברים על התקנון ועל אפס סובלנות לאלימות, יועצת השכבה עלתה ואמרה שבנובמבר יגיעו אלינו נציגים מעמותת חוש"ן. כולם שאלו מה זה, והיא אמרה שזאת עמותה (או ארגון, אני לא זוכרת מה היא אמרה) של להטב"ים, כלומר הומואים ולסביות (שזו סתם בורות מתקדמת שהיא לא הזכירה את הביסקסואלים, הטרנסג'נדרים, הקווירים והא- מיניים ואת כל השאר). אני עידן ונועה מאוד התרגשנו והילדה שישבה לפנינו, שנקרא לה רומי (פרחה מצויה, יש לציין), הסתובבה ושאלה אותי: "את לסבית?"
אמרתי לה שלא, ושאני ביסקסואלית (לא הייתי אומרת שאני הטרוסקסואלית, הרי זה לא נכון) והיא היתה בשוק. היא פנתה את נועה ושאלה אותה "גם את?" והיא אמרה שכן. מעידן היא התעלמה לגמרי. ואז הגיעה שיא החוצפה והחטטנות: "אז אם אתן לסביות (אנחנו ביסקסואליות, והסברנו לה את זה לאט וברור לפני ששאלה את השאלה הזאת), אז אתן זוג או *מה*?"
רצינו קצת לצחוק איתה ואמרנו לה שכן, והיא צחקקה וחזרה למקום שלה אחרי שמורה העירה לה שהיא מפטפטת.
מפה לשם הצלצול קטע את הכינוס, וכולנו הלכנו הביתה. אבל לפני, אני עידן ונועה ניגשנו ליועצת השכבה ושאלנו אותה באיזה תאריך הם יגיעו ואם אפשר לעזור באיזושהי דרך, והיא אמרה שלא, ושהיא לא יודעת באיזה תאריך.
כל הדרך הביתה (אני ונועה גרות באותו רחוב) רומי נדבקה אלינו וניסתה לגרום לנו להתנשק (!!) ובסוף אמרנו לה שאנחנו לא זוג והיא הלכה משם.
אבל זה לא נגמר, ויש לכם עוד הרבה לקרוא עד שתוכלו לתת עצה.. זה סיפור מאוד ארוך ומסובך ובגלל זה אני צריכה את העזרה שלכם :)
יום או יומיים אחרי הכינוס, יועצת השכבה באה לכיתה שלי וביקשה אותי לשיחה. לא הבנתי מה עשיתי, אבל יצאתי והלכתי איתה לחדר שלה, והיא הסבירה לי שזו שיחה שגרתית, ושאלתי אותה אם היא עושה שיחה כזאת לכולם, והיא אמרה לי ככה, מילה במילה: "לא, אני מדברת רק עם ילדים שנראים לי מעניינים במיוחד" וחייכה, מה שקצת חשדתי בו.
דיברתי איתה על המשפחה שלי, על זה שטוב לי בחטיבה (מה שנכון) ושהכרתי חברים חדשים. שאלתי אותה שוב על המפגש עם חוש"ן, והיא שאלה אותי למה זה ככ חשוב לי. לא רציתי לשקר לה, אז אמרתי לה שאני בי. (צריכה לציין שאת כל מה שאמרתי היא כתבה על נייר) דיברנו על זה קצת, וסיפרתי לה את הסיפור, שהתאהבתי בחברה טובה שלי והבנתי שאני בי כי המשכתי לאהוב בנים, ושיצאתי מהארון בפני אמא שלי ושהיא הגיבה בסדר.
בזה השיחה נגמרה, ויצאתי מהחדר שלה להפסקה.
שאלתי כמה ילדים אם גם הם זומנו לשיחה עם היועצת, והם אמרו שלא, מה שגם היה קצת מחשיד.
בכל השבוע הזה רומי הציקה לי ולנועה, עקבה אחרינו וניסתה לגרום לנו להתנשק, זה הגיע למצב שהיא דוחפת את הראשים שלנו אחד לשני בכוח. אמרתי לעצמי שאם זה יימשך אני אגיד למורה.
היום אחרי הלימודים, כשתכננתי ללכת הביתה עם נועה ועידן, ניגשה אלי איזו ילדה פרחה ושאלה אותי אם יש לי חברה. אמרתי לה שלא ושתעזוב אותי, והיא הלכה כשהיא מתלחששת עם חברה שלה, כנראה על זה.
חברה שלי, שהייתה איתי ביסודי ונתקעה איתן בכיתה (היא ממש סובלת שם) בדיוק יצאה מהשער ואמרה לי שרומי סיפרה "שיש לי חברה" כמעט לכל השכבה ושכולם מרכלים על זה ש"יש לנו זוג לסבי בשכבה" כבר בערך שבוע, ושרומי היא כלבה שסתם מחפשת תשומת לב, ונועה ועידן חושבים אותו דבר. עזבתי את זה בינתיים, והלכתי הביתה. הדרך לבית שלי די ארוכה, 20 דקות, וכל הדרך הייתי בטוחה שיבוא אלי איזה ערס מאחורה ויתחיל להרביץ לי כי אני "לסבית מגעילה", ובסוף רצתי את הקילומטר הנותר הביתה והגעתי הביתה מיוזעת ומתנשפת.
סיפרתי לאמא שלי (שכבר לפני כמה ימים סיפרתי לה על ההצקות של רומי) על הילדה ששאלה אותי ועל זה שרומי מפיצה עלי שמועות ושמרכלים עלי, והיא אמרה לי שמחר אני צריכה ללכת להגיד למחנכת שלי, ואיך רומי יודעת על זה בכלל. סיפרתי לה את הסיפור והיא מאוד התעצבנה- "למה את לא אומרת דברים כאלה בפרטיות?" (ואני רק שמחתי עם עידן ונועה ואמרתי לרומי המפגרת את האמת) "היא לא צריכה לדעת על זה בכלל!" "למה את מנפנפת בדבר הזה?!!" (אהמ, סליחה, אמא, אבל ה"דבר הזה" זו נטייה מינית, ואני לא מנפנפת בזה אבל גם לא מסתירה את זה). את הצעקות שלה קטע הטלפון, שהמחנכת שלי התקשרה אליו (בטיימינג שאין דברים כאלה), ואמא שלי דיברה איתה כמה דקות בחדר, ומסתבר שהיא (המחנכת) הזמינה את אמא שלי לשיחה ביום חמישי, עם פסיכולוגית בית הספר, המחנכת ואני לא יודעת מי עוד, וזה בגלל שכתבתי דברים שנראו כועסים בדף היכרות בשיחה האישית שלי עם המחנכת בסוף החופש הגדול. אמא שלי שאלה אותי מה כתבתי, והדברים היחידים ה"מחשידים" שהיו שם זה שכתבתי שביליתי בקיץץ עם הילדים שחשבתי שהם חברים שלי, בשאלה על התכונות שלי שכתבתי שאני מוזרה (והתכוונתי לזה בתור מחמאה כי זו מחמאה בשבילי). גם כתבתי שאני תומכת בקהילה הלהטבק"ית, והמחנכת יודעת שאני בי, אבל את זה אמא שלי לא צריכה לדעת, וגם לא כתבתי שום דבר על הנטיות המיניות שלי בדף הזה.
היא (אמא) מאוד כעסה עלי ואמרה לי שאני לא מסוגלת לעבור ראיון או שיחה בלי להרוס לעצמי ושאני תמיד חייבת לתאר את עצמי באור שלילי, שאני רק מחפשת תשומת לב ולא אכפת לי מכלום ואני מספרת הכל לכולם, רק שישימו לב אלי ושאני אהיה "מיוחדת", והיא אמרה את אותו דבר על זה שרומי גילתה שאני בי (ברור שאני רוצה שישימו לב אלי ושיחשבו שאני מיוחדת, אבל היא ממש לא צודקת שהיא אמרה שאני מחפשת רק תשומת לב.), והיא אמרה עוד דברים שאני לא רוצה להגיד כי אני עוד שנייה הולכת לבכות, ואני בכלל לא הבנתי למה זימנו את אמא שלי לשיחה, הסברתי למחנכת שלי בשיחת היכרות שכתבתי את הדברים האלה בלהט הרגע, והכל בסדר.
היא פקדה עלי (לא תאורטית, ממש פקדה) ללכת מחר למורה ולהסביר לה שהכל בסדר איתי ושאני נורמלית, ולהגיד לה על רומי, ולשם שינוי הסכמתי איתה.
אבל אני לא יודעת מה לעשות, היא עדיין כועסת עלי ובהזדמנות הראשונה שתהיה לה היא תושיב אותי לשיחה ותנזוף בי *שוב*.
אני ניסיתי לדבר איתה, היא לא מוכנה לשמוע, אני לא יודעת מה לעשות חוץ מלחכות ולספר למורה, עברה לי המחשבה בראש להתאבד, רק לסיים את כל התסכול שעברתי היום, (אני יודעת שזו הסיבה הכי מטומטמת שיש, אבל אני באמת מרגישה ככה) וגם מחר הולכים להציק לי, כי מישהו דואג לי שם למעלה וסידר ששיעורי הספורט יהיו עם הכיתה של רומי ושל הבנות שהציקו לי. אני לא יודעת מה לעשות, בבקשה תנו עצה♥
תודה על הקריאה וההקשבה :)