אהלן! כתבתי פה בעבר שאלה על נושא דומה וחזרתי לשאול מכיוון שהבעיה פשוט חוזרת על עצמה.
אני לא תלמידה כזו טובה בעיניי אמא שלי.
אני מכינה שיעורי בית בקביעות, אבל אני עצלנית מאוד..
פשוט עצלנית ואני לא מצליחה להיפטר מזה.
אני לא יושבת מספיק על מבחנים ובמבחן אחד לאחרונה יצא לי ציון לא טוב..
אמא שלי כועסת עליי מכיוון שבחופש לא ישבתי על מבחן שיהיה עוד חודש.
אתמול כן ישבתי, אבל לא מספיק, ישבתי 10 דק...
אני לא אוהבת שאמא שלי כוסעת עליי, כי היא צועקת עליי ומשפילה אותי...
אני נכנסת למצב התגוננות. אני לא מדברת, אני לא מביעה שום רגש... אז אמא שלי תופסת את זה כזלזול. הצעקות שלה ממש מכאיבות לי באוזניים כי השמיעה שלי מאוד רגישה, ופעם אחת הציעו לי לעשות קורס באוניברסיטה וסירבתי.. כי הקורס שיעמם אותי ואני לא מתעניינת בנושא הזה, אז היא יורדת עליי על זה.
במהלך הריב שהיה לנו היא הזכירה אתזה ונאנחתי כזה "יואוווווו". כן אני יודעת שזה מזלזל וזה ממש לא בוגר אבל זה יצא בטעות ואפילו התנצלתי על זה.
היא פשוט יורדת עליי ועל אחותי כי אנחנו לא רוצות לשבת שעה ביום על מתמטיקה.
אחותי פשוט מתחנפת אליה, ומלקקת לה.
"כן אמא את צודקת את צודקת. אני מצטערת" היא פשוט סמרטוט! אין לה דעה משלה! ובגלל זה אמא שלי אוהבת אותה יותר מאשר אותי בטוח!
אני ממש ממש רוצה לעבור לפנימייה, למקום שייקבלו את הדעה שלי ואת זה שאני לא מושלמת וכו, שיירשו לי גם להיות יותר "בינונית" בלימודים (עד עכשיו לא היה לי בתעודה ציון נמוך מ80)
אמא שלי קוראת לי ילדה חסרת ערך... על כן גם השם שלי,
dekinai ko, או "ילדה חסרת ערך" ביפנית.
אני פשוט מרגישה חסרת ערך בגללה. אני באמת חסרת ערך?
כדאי לי לעבור לפנימייה?
כדאי לי פשוט ללכת?
מה אני אמורה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות