שלום, אמא שלי גידלה אותנו לבד [אני ושני אחים] עם קצת עזרה מהסבים, מעולם לא הרגשתי עניה כי קיבלנו הרבה תשומת לב, אני הבנתי את זה אחרי שראיתי איך ילדים במשפחות רגילות חיים, וזיכרונות שמתחברים לי לתמונה מלאה נגיד, שאני נזכרת שאנשים היו מביאים לנו אוכל הביתה, שכל הבגדים שלי היו מתרומה, היה אוכל בבית אבל לא מותרות, אמא שלי עבדה כפרילנסרית ומעולם לא הלכנו למסעדות, או סרטים, או בילוי שעלה כסף, צעצוע קיבלתי פעמיים בשנה ביומולדת ובפסח גם לא הייתי יוצאת לטיולים שנתיים לרוב כי היא לא יכלה לשלם על זה,
היו לה בגדים יקרים ובשמים מתנות מגברים שהיתה יוצאת איתם,
לא מזמן חברה שלה שאני בקשר איתה אמרה לי "בתנאים שהיא נאלצה לחיות בלגדל שלושה ילדים לבד זה מובן שהיא לפעמים לקחה גברים בשביל כסף" משהו כזה,
והכל התחבר לי, פעם שישב גבר זר בבית, ואמרתי לאמא שאני צריכה שמלה למסיבת סיום, והגבר ישר הוציא כסף ונתן לי, הייתי מובכת אבל סיכוי לקבל מאמא שלי מאה שקל היה נורא נורא קטן, גבר שהיא היתה איתו בקשר התעצבן פעם ורב איתה עמדתי בצד וניסיתי להיות בשקט ואז הוא פנה אליי, ואמר שאמא שלי זונה, התחלתי לצעוק עליו וגירשנו אותו מהבית, אבל כעיקרון אני באבל, על אמא בעיקר, היא אישה גאה וחכמה נורא, בעלת תואר בספרות מאקדמיה ידועה, היא כשרונית והיתה יפיפיה אמיתית, לא יודעת איך לעכל את זה, לספר למישהו אני מתביישת נורא, לכעוס עליה אני לא מסוגלת, לרחם כן, אבל באופן מוגבל כי גם כשהיה לה כסף היא לא נתנה ולא עזרה , תעזרו לי להבין בבקשה איך לקבל את זה
החיים כאלה מחורבנים לפעמים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות