שלום לכולם(:
אני בן 18 וחודש, מתגייס בקרוב ליחידה קרבית. בחור חברותי מאוד, אינטליגנט, מצחיק וחייכן. לדעתי אני אדם מקסים- ולדעת הסביבה שלי אני בהחלט כזה. אני אהוב מאוד ואני מעריך את התכונות הטובות שבי.
ההקדמה הנרקסיטית הזאת נועדה על מנת להראות שביטחון עצמי הוא לא ממש בעיה אצלי, אין לי ממנו בלי סוף, אבל סך הכול אני באמת מעריך את עצמי בתור אדם. למרות זאת, אני מתוסכל מאוד מהמראה שלי. אין לי ממש הסבר למה. אני לא נראה נורא ואיום, ממש לא, אבל משום מה אני לא מצליח לקבל את המראה שלי. אני מנסה להתאמן, לסדר את השיער אחרת, להתלבש בצורה יפה- ועדיין רוב הזמן מרגיש כמו הגרסא הגברית של אניטה פללי. אין לי ממש מושג איך להשתחרר מזה. אני מוצא את עצמי מסתכל שעות במראה, עובר בין המראות בבית. הייתי בחול לא ממזמן ואמרתי כל שנייה שאני צריך ללכת להשתין כדי להסתכל על עצמי במראה. זאת ממש אובססיה מציקה ונעצבנת. אני ממש לא פרםקציוניסט, למען האמת, אני קליל מאוד ונוטה לקחת דברים בצורה ממש לא רצינית ולחשוב ש״יהיה בסדר ואין טעם לדאוג״- למרות זאת, את המראה ממש קשה לי לקבל. יש לי חברה מדהימה כבר שלושה חודשים, היא מודעת לחוסר הביטחון שלי בעניין ותמיד מקפידה לקרוא לי חתיך ולספר לי על חברות שלה שאומרות שאני כזה. אבל אני פשוט לא מאמין בזה.. יש ימים שטני מרגיש ממש מכוער ומזעזע. אני גם שונא להצטלם. יש בי ממש פחד להישאר לבד בגלל המראה שלי (ושוב, ילדים לא מסתכלים עליי ברחוב וצוחקים).
יש למישהו רעיון איך להתמודד עם זה? למה אני מרגיש ככה?
אף פעם לא חוויתי בריונות או משהו דומה. בחטיבה זכורות לי כמה פעמים שאמרו שאני מכוער, בתיכון אולי פעם אחת.
תודה רבה לעונים העתידיים(:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025