אני וההורים שלי רבנו ביום שבת. זה היה יום ההולדת של אמא שלי, ולטענת המשפחה שלי הוא נהרס בגללי (אני לא מבין למה. אחרי המריבה הם אכלו וצחקו, ואני זה שישב בוכה וסובל בחדר בלי לאכול שום דבר כל היום).
הם לקחו לי את הטלפון ואסרו עליי במחשב. בנס הצלחתי לקחת את הטבלט, אבל אח שלי הלשין לאמא שלי וגם הוא בסכנה.
חוץ מזה, הם כמעט לגמרי מתעלמים ממני. הם מסרבים להכין לי אוכל, להסיע אותי לבית הספר (וכנראה גם לפסיכולוגית שיש לי ביום רביעי. אופס?), או באופן כללי להתייחס אליי כמו הבן שלהם. אני סתם נטע זר בבית נכון לעכשיו.
חוץ מזה, שניים מהחברים היותר טובים שלי בדיכאון והם כל הזמן חופרים לי על זה. בדרך כלל אני לגמרי סבבה עם זה, אבל עכשיו אני לא במצב רוח והם לא קולטים את הרמז. חוץ מזה ששניהם עושים לי רגשות אשם על שאני מתכנן לעבור כיתה, כי אני לא מסוגל לעמוד יותר בקצב של מופת+חצי כיתה מבריינת אותי כי אני "לסבית" (אני איפשהו על הקשת הטרנסית, מישהו הוציא אותי מהארון כלסבית, אף אחד לא מאמין לי שאני לא)
ואם זה לא מספיק! יש לי טיול במסגרת הקבוצת מחוננים שאני נמצא בה. הוא ביום ראשון הקרוב, וההורים מסרבים לחתום על הטופס.
וכמובן שלכל זה מצטרף המאבקים הנפשיים שבכל מקרה יש לי (אתם יודעים. שאלות מגדריות. הורמונים שמקצינים הכל. לחץ לימודי. בעיות ביטחון עצמי. חשד להפרעות קשב וריכוז. כאלה)
והכל כל כך... נגדי. אני לא מסוגל לעשות כלום והכל תוקף אותי וקשה לי. אני כבר חושב על פגיעה עצמית כאופצייה. אני לא יודע מה לעשות, אני פשחט ממש סובל...
שמישהו יסביר לי, איך אני אמור להמשיך מכאן? מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025