אני נועם,אני בת 17 וחצי,ואני ילדה "רגילה". יש לי משפחה טובה,הורים מדהימים,אין בעיות כלכליות אני טובה בלימודים,יש לי חברות אבל ...בנים...אוף בנים למה אתם עושים לי כל כך רע?
לא היה לי חבר אף פעם,לא התנשקתי וכל המשתמע מכך...אני מרגישה מאחור לעומת חברות שלי שכן יוצאות עם בנים יש להן חבר וכבר התנשקו וזה.. אין לי גם ידידים ובכיתה י"ב זה כבר לא קורה שנוצרים קשרים חדשים..זה מתסכל אותי הנושא..
כל הזמן שגם דיברתי עם חברות ואימא וסבתא על זה הם אמרו שאני צעירה ושזה יבוא כשזה יבוא וזה בסדר ושזה לא אומר שזה לא יקרה או שאני לא כמו אחרות ואני באמת מקשיבה להן והן תומכות בי וגורמות לי להרגיש טוב ואני חושבת שאולי אני באמת לא מוכנה אולי זה לא הזמן שלי הרי אני רוצה חבר מתוך אהבה ולא כדי להגיד שיש לי בתכלס אבל אז המחשבה הזו חוזרת שלמה זה לא קורה כבר?? למה אני לא כמו כולן|?למה לאחרות הולך כל כך קל בנושא הזה...רק אני חושבת על זה?רק אני ככה?
חוץ מזה..זה יותר ההרגשה למה בחור לא רוצה בקרבתי..מה יש לאחרות לעומתי מאשר למה לא היה לי חבר ...כי אפילו לא היה מישהו שהייתה לי את ההזדמנות להתקרב אליו..
חוץ מזה אני גם המו פעמים מרגישה פחות מאחרות או אחרים...שאני פחות מוצלחת...לפעמים ופסת אותי באסה כזו לא מוסברת..מה יהיה בצבא?אני יכיר מישהו?למה שמישהו ירצה להתקרב אליי אם אף אחד לא רצה להתקרב אליי ולנשק אותי עד עכשיו? ואני לא יכולה יותר להיות עם התחושה הזו...אני מעדיפה להתאהב ולהיות עם מישהו שאוהב אותי ואז שניפרד ולהיפגע מאשר המצב הנוכחי...חברות שלי נוסעות עם חבר שלהן לאילת לחו"ל..מה איתי?מה יקרה לי?למה לי לא מגיע?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות