אני עתודאי .
לומד .
ובתכלס ,אין לי מה לעשות . אני תקוע במקום שאין לי שום עניין להיות בו .
אני מרגיש לכוד .
אין לי מה לעשות עם עצמי .
אני בודד ,אין לי חברים שמקבלים את מי שאני ושלא לדבר על שממש לא כיף לי איתם,הם לא דומים לי בכלל .
זה הגיע למצב שאני מסתכל בפייסבוק ומקנא באחרים שיש להם אנשים והם ביחד ,
גם אם רע להם ,יש להם מישהו שיתמוך ,מישהו שיהיה איתם ויגרום להם לשכוח ולהתעסק במשהו אחר ..
אין לי באמת עם מי לדבר .
אין מישהו שיבין אותי ,ונמאס לי לפרוק אצל אמא שלי, כמה אפשר ?
אני שקוע בעצמי ,
שקוע במחשבות שאין לי ראש עכשיו ללמוד .
נמאס מהשיגרה הזו .
הלימודים הוציאו לי את כל החשק בכלל להתגייס לצבא,
רציתי קרבי ובכלל עכשיו לא בא לי להתגייס (כמובן שלא קרבי בגלל הלימודים..),
בא לי להיעלם . אני עייף מזה ..אולי זו תקופה ,אני לא יודע.
אני מרגיש שאין לזה שום מוצא . אני סתם הולך לאבדון ,עוד ילד רגיל ומעפן שלא נחשב ,
אין לי שום ערך פה .
אני דפוק . והלוואי והגישה שלי הייתה אחרת ,
אבל אני פשוט עייף מלהרים את השפתיים שלי ולחייך ..
אני מרגיש שבאמת מאוחר כבר ,להכיר אנשים ,חברים חדשים ,אהבה ראשונה ..
כי ,אני מרגיש שהבן אדם שהפכתי להיות כבר לא שווה כלום . ואם אתם חושבים שאני מדבר על בן אדם לא טוב ,ההפך ,אני לא עושה רע לאף אחד ..
פשוט אין לי הרבה ביטחון ,הייתי בעבר חרד חברתית שהצלקת הזו חוזרת לפעמים .
אז מה עושים בשביל להמשיך הלאה ?
אין לי כבר מה לעשות ..
אני אפילו לא יודע אם יענו לי ,
מה יש כבר להגיד לילד עם הגישה הרעה הזו ?
מקווה שתבינו אותי קצת..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות