לא יודעת שום דבר ובמצב נמוך אל מולו בגלל שהוא מסודר כלכלית

תודה על סבלנותכם קוראים זרים ומתנצלת מראש אם לא ברור או ארוך מידי.
קשה לתת רקע על כל דבר בכל מקרה עשיתי שירות צבאי בסגור רחוק מהבית והשתחררתי,פחות משבוע הלכתי לעבוד הכל היה טוב חוץ מאישה אחראית משמרת שרבנו קצת.
בעקבות הריב וזה שהיא החליטה ליפול על החדשים בכוונה מתוך זה שנותן לה כוח,
אז קמתי והלכתי ברגע שהלכתי מהעבודה הזאת לאט לאט נוצרה לי חרדה נפשית.
ולמרות שקיוויתי שזה יסתדר הבנתי שהמצב רק ילך ויהיה יותר גרוע ככל שהזמן יעבור,מצאתי עבודה לא מועדפת בקולנוע,היה קצת קשה לי להסתדר אבל לא היה חרדה.
עד ש..בדרך לעבודה אבא מתקשר ואומר "לאמא יש סרטן והחיים שלנו עכשיו ישתנו",
אוקי ניסיתי להשים את זה בצד לחשוב שהכל יהיה טוב אבל קרסתי מול העובדים שם.
הלכתי משם אחרי שהסברתי את המצב וככה עברה שנה שלמה שלא עבדתי בכלל,
לא הצלחתי,הייתי עם אמא בלי סוף כולל להרדים אותה היא נפשית לא תפקדה.
יותר מזה היא נכנסה לתוך בועה כזאת מעוותת בכל מקרה התקופה הזאת נגמרה,
אמא שלי אחרי ניתוחים והקרנות היא נשארה בחיים וחזרה לתפקד כמו נמרה.
ניתקתי קשרים עם אנשים הייתי לבד בבית עם אמא,לא רציתי לצאת למסעדות וכאלה,
לא רציתי שום דבר רק מוזיקה בבית אני כותבת בבלוג וזהו והסתגרתי ממש עם עצמי.
עד ש..לחיים שלי נכנס אהוב אנחנו מכירים שנה וכמה חודשים למרות שהיינו בהפסקה,
התחלנו לריב והתחיל להיות קושי בקשר שלנו אז החלטנו לנשום רחוק אחת מהשני.
הוא הדבר הטוב היחיד שיש לי בחיים חוץ מההורים ואחי הקטן ואין לו דם שלי,
הוא לא חייב לי כלום והוא הכי עודד,תמך,נתן לי כוח הכרתי אותו אחרי המחלה שלה.
עכשיו שוב אנחנו חוזרים לחיים אחת של השני ואין לי מושג איך להיות איתו בכלל,
אני עדיין עם החומות שבניתי כאילו הנשמה שלי סגורה בחדר והגוף משוחרר איכשהו.
לא יודעת להסביר הוא חשוב לי מאוד,כל חיי הייתי רגילה לברוח מקשרים שהייתי,
ברגע שיש לי בעיות בחיים אני מתרחקת אני לא רוצה להעביר הלאה לאנשים אחרים.
אבל אני לא רוצה לאבד אותו אני מסוגלת להילחם עליו אבל אני לא רוצה שיפול איתי,
הוא אופטימי הוא סבל בחייו לפני שהכיר אותי אין לו אבא הבן אדם שהכי אהב.
איתו תמיד חייכתי צחקתי אבל שמרתי עמוק כאב ואני לא רוצה להשליך עליו רק להשתחרר הבעיה שאני לא יודעת איך נכנסים לבועה ומתנתקים מהמציאות להנות.
יש את האפשרות לשתות אבל אני לא אוהבת אלכוהול ואני שובבה בפנים ורוצה לחיות,
ויש בי שמחה כלשהי אבל זה מאוד מוסתר בגלל דברים שחוויתי ויצרתי מחסום יותר.
בתיכון הייתי גם לבד החברה הכי טובה שלי התחילה לשתות,לעשן ולעשות שטויות,
זה הגיע למצב שהעיפו אותה מבית הספר וכל אחת לדרך שלה ולא היינו בקשר.
רק השנה באמת התחברנו בקטע אחר היא גם הפסיקה לעשות את הדברים שעשתה,
אמא שלי מכירה את הסיפור שלי ושל אהוב והיא אומרת שאולי צריך לחכות עם זה.
שאם אנחנו אמורים להיות יחד נהיה,אבל בחיים זה לא עובד ככה ואני לא מאמינה בזה,
הצילו חח אם הצלחתם להבין מה הייתם עושים במקומי?אני לא רוצה לאבד אותו :(!