לפי הכותרת אתם רואים שאני חולקת חדר עם סבתא שלי ואחותי. ולא שההורים שלי לא נותנים לי חדר סתם פשוט אין לנו מקום בבית. אחי בן ה 11 עם חדר לבד אך החדר שלו ממש קטן חצי חדר. ההורים שלי ביחד בחדר ואני תקוע עם אחותי הקטנה בת ה5 וסבתא שלי. יש לנו ארון אחד לכולנו ספרייה אחת לשלושתנו ושולחן כתיבה פיצקי ליחיד. אין לי פרטיות לכלום אין לי מקום לדברים שלי ואני מיתביישת להגיד לאמא שלי או לאבא שלי כי אני יודעת שכבר ככה כואב להם הלב כי הם רואים שחסר לנו הרבה. בבוקר תמיד יש ריבים כי עני רוצה לישון ואחותי מדליקה את האור וסבתא שלי מתחילה לצעוק ו נמאס. נמאס לי לשקר לחברות שלי שהכול טוב ויפה ובאלי חדר נורמלי אפילו לא חדר משלי אבל לפחות רק אני ואחותי או רק אני וסבתא שלי. מה אני עושה?? כול יום אני בוכה על כמה שהמצב רע וזה מעציב אותי שאני ככה דחוסה כמו איזה סרדין בחדר ואפילו אין להורעם שלי מהלעשות בענין!! מה אתם ממליצים????מה אני עושה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות