אני מרגיש כי לחברה שלי אין בכלל זמן אלי, מה לעשות?

שלום לכולם!
אני בן 20, אני עם בת זוגתי כמעט שנה. הזוגיות שלנו ידעה עליות ומורדות, בזמן האחרון בעיקר מורדות, אך באופן כללי יש המון אהבה משני הצדדים. אני מפנק משקיע ובאופן כללי דואג שלא יחסר לה כלום, וגם לא מחסיר ממנה כלום.

אני עובד 5 ימים בשבוע, בקרוב מתחיל עבודה חדשה.
בזמן העבודה אני לא כלכך זמין.

בת זוגתי בת 18, עדיין בתיכון, הלימודים הם ערך עליון אצלה, מה שאומר שהיא כל היום לומדת.
בתקופת מבחנים אנחנו מתראים פעם בשבוע בימי שישי, לרוב מפגש קצר של 3-4 שעות, והיא צריכה להגיע הביתה עד השעה 12 בלילה. רוב הלחץ בית הוא מצד אמא שלה, שדורשת את השעות חזרה האלו.
היא באמת לומדת הרבה, והיא תלמידה מצטיינת, ואני רואה כמה הלימודים חשובים לה, ואני גם תמיד אומר לה שההצלחה שלה היא ההצלחה שלי, ושהיא הגאווה שלי.
כשהיא לומדת היא לא מוכנה לדבר כי היא מרוכזת בלימודים, מובן. הבעיה היא שהיא לא נותנת לי לקפוץ לראות אותה המהלך השבוע, אפילו לא לחצי שעה.
היא תכננה לעשות לי הפתעה ביום ההולדת, אבל בעקבות הלימודים היא אמרה לי מראש שהיא לא תוכל להיות איתי ונצטרך לדחות קצת את זה, זרמתי עם זה כי הייתי בטוח שהיא מתכננת להפתיע אותי, וביום ההולדת שלי עבדתי מהבוקר, חזרתי בערב, הייתי בטוח שיהיה משהו, הגעתי הביתה ולא היה כלום, היא באמת למדה בבית שלא תבינו לא נכון. לצערי קרה מה שקרה ונאלצתי להתפנות לבית חולים כי התחלתי להרגיש לא טוב(היום ההולדת שלי בערך שעתיים אחרי שסיימתי לעבוד), השתחררתי למחורת מבית החולים והייתי במחלה בבית, והיא עדיין לא באה לבקר אותי, כי היא למדה, וזה לא שסתם הייתי מקורר או עם חום, הייתי בבית חולים, מבחינתי לעשות ביקור חולים זה כלל ברזל בקשר. יום הולדתי היה ביום שלישי, וראיתי אותה רק ביום שישי באותו שבוע.
בזמן האחרון התחלתי להרגיש רע עם הנושא הזה, שאני בקושי מרגיש זוגיות, תמיד המפגשים קצובים בזמן, אני מרגיש שיש לי שעון חול מעל הראש וכל הזמן שאני איתה אני מתעסק בחישובי זמנים. לפני חודש היה פיצוץ גדול, שסיפרתי לה כל מה שאני מרגיש, שאני לא יכול להמשיך ככה שנפגשים פעם בשבוע, אני מתגעגע ויש לי גם צרכים שהם לפעמים לראות אותה או סתם לחבק אותה, והיא לא נותנת לי את זה, לא מאפשרת לי לבוא לראות אותה.
אחרי הפיצוץ אנחנו לאט לאט מאחים את השברים, אבל עדיין אני מרגיש קצוב בזמן. היה מקרה לפני כחודש, שאמרתי לה שאני רוצה לעשות איתה משהו באחד הסופשים, היא אמרה שבאותו תאריך היא נוסעת בצהריים עם חברים מהתיכון לתל אביב כי יש שם איזו מסיבה, אמרתי לה אין בעיה ניפגש בערב, היא אמרה לי שהיא תחזור מותשת מעייפות ושהיא רוצה כשהיא חוזרת להתקלח ולהיכנס לישון,
אמרתי לה בסדר.
הגיע אותו תאריך, אני קבעתי עם חברים שנצא,
כשהעא חזרה מהמסיבה היא באמת הייתה עייפה, היא יצאה מהמקלחת ושלחה לי הודעה שהיא רוצה שאני אקפוץ אליה קצת כי היא מתגעגעת,
הייתי צריך לצאת עוד שעה עם חברים, אז אמרתי לה שאני לא יכול כי אני אאחר לאסוף את החברים.
במהלך הבילוי עם חברים שלי קיבלתי ממנה כמה הודעות קנאה, שאני רואה את חברים שלי יותר מאותה.
אמרתי לה שזה לא בסדר, כי אני מראש רציתי להיות איתה אבל היא הבהירה לי שלא יתאפשר לנו להיפגש אחרי שהיא חוזרת מהמסיבה כי היא תהיה עייפה. וגם זה לא שיש לי אפשות לראות אותה ואני בוחר להיפגש עם חברים שלי.

בכל מקרה, קשה לי מאוד עכשיו שהמפגשים קצובים בזמן. אני עובד 5 ימים בשבוע, ומחכה רק שיגיע הסופש כדי לנוח, ולפעמים אני רוצה סתם לעצום קצת עיניים בלי שיצלצל לי שעון מעורר שיעיר אותי כדי להחזיר אותה הביתה.
ברביעי שעבר היא אמרה לי שהיא צריכה לחזור מוקדם בשישי, בסביבות 11 וחצי גג להיות בבית, אמרתי לה שאני מעדיף שלא ניפגש ונחכה כשיהיה לה מספיק זמן והיא לא תהיה לחוצה. אני עבדתי כל השבוע, קרעתי את עצמי, אני עובד 9 שעות ביום עבודה שדורשת ממני להיות על הרגליים בממוצע 8 שעות כל יום תוך כדי הליכה, אני עובד באריזה. אני רוצה לנצל את הסופש למנוחה ולא לרוץ ממקום למקום כל כמה שעות; אני רוצה להינות מהזמן איכות שלי איתה, ולא להיות קצוב בזמנים ובחישובי זמנים.

קשה לי מאוד, אני יודע שאמא שלה היא זאת שמגבילה אותה, אבל אני לא רוצה לוותר עליה בכזאת קלות, עברנו דרך ארוכה ביחד, ולא קל לזרוק הכל לפח.