דמוי גוף נמוך הפרעות אכילה בעיות משמעות, מה עושים עם החיים שלי?

היי,
פעם ראשונה שלי פה,

הקדמה:
בתיכון הייתי הספורטי של השכבה, של בית הספר, של שכונה ובענף שלי.
הייתי נחשב בעיני רבים כדמות להערצה הייתי מתחרה בחו"ל השם שלי הלך לפני עשו עלי כתבות בעיתון ומאתרים ועמודים בפייסבוק. הרגשתי על הגל מכל מבחינות: לימודים, חברתית, ובמיוחד עם בנות.
הייתי מאושר, דמוי הגוף שלי היה גבוה מאד, חיפשתי כל הזדמנות להיות בלי חולצה ליד אנשים. אחוז שומן שלי היה נמוך מאד (6.5% למי שמבין).
עד לפני הצבא חוש הטעם שלי לא ידע ממתקים במיצים מתוקים.
ללא אלכוהול וללא סיגריות. התנהלי בצורה בריא מאד לעומת הסביבה.

צבא:
לאחר שהתגייסתי לצבא ירד לי מסך שחור, רציתי קרבי, מה זה קרבי? רציתי הכי קרבי שיכול להיות , רציתי להיות גיבור זה שהולך להגן על כולם, ללחום למען מה שאני מאמין בו. במציאות, לא הייתי קרוב לשם.
שויכתי להיות תומך לחימה לאחר סירוב להיות בשריון, משם המצב שלי התחיל לצנוח.
בצבא הגדרתי את האוכל 'לא בריא' כי הוא היה מלא בשמן ופגע לי באחוז שומן.
הדיכאון היה חריף, החלום שהתנפץ, האכזבה, היחס המזלזל.
המתודות עם האנשים ששאלו: אותי איך? בצבא, ומה אני עושה? אתה ביחידה סודית נכון? מהדדים בי עד היום.
לא הייתי לי אפשרות לעשות את מה שידעתי לעשות הכי טוב להתאמן לצחוק, התסכול אי הוודאות איפה השרת, האם אצה ללוחמה, הרגו אותי.

לאחר כמה חודשים: הכושר שלי, אחוז השומן שלי, נפגעו. מה שהיה חריף יותר שנפגע היה מצב הרוח, שמחת החיים, הדיכאון המחשבות, הלבד, החוסר עונים הבדידות אי הצלחה. הרגשתי שכול העולם קורס עלי.
המתח, אי שקט, הלחץ מהשיחות עם המפקדים קב"נים לילות בלי שינה, מחשבות על המוות לא יפסקו לזנק לי בראש.
הסתגרתי בחדר שעות לבד, השעמום הדיכאון הפחד, הלבד, האי יכול לצחוק לתקשר עם אנשים החוסר שליטה על החיים שלי ואי יכול לעשות ספורט גרמו לי למצוא אלטרנטיבה אחרת אז התחלתי לאכול ללא מעצורים ללא הנה לאכול גם שכואבת לי הבטן לאכול כדי לשכוח.
זה היה כדור שלג הרגשתי לא טוב עם הגוף שלי עם הנפש שלי, אז אכלתי זה גרם לי עוד יותר לא טוב וכתוצאה מכך הרגשתי צורך לאכול שוב.
רגיש טוב יותר לכמה דק ואחרי זה הייתי צריך לאכול שוב ושוב כמו סם.
בטח עם הצלחתם לקרוא עד לפה הבנתם שעליתי במשקל.

אחרי הצבא:
לאחר שנה יצאתי על נפשי מצבא, מלוחם עם חזה נפוח נהיתי בלון נפוח.
בתור אדם תחרותי לא היה חשוב לי לנצח, פשוט לא יכולתי להפסיד, ובצבא הפסדתי כל יום אחר יום.
טבעת החברים שלי התכנסה למספר קטן של האנשים, שגם אותם לא רציתי לראות.

היום אחרי הצבא, המצב בגדול השתפר, אך יש מורדות ועליות לא לחזור למה שהייתי לא מדבר דווקא על אותו רמת כושר אלה על שביעות רצון מהחיים האלה.

מאז הצבא אני לא הורדתי חולצה פעם אחת מול משהו, לא מסוגל לעבוד במקום שיש בו אוכל וקשה לחיות.

תודה עם קראת עד לפה,
שלכם
רן.