תכונת אופי מולדת שהורסת לי את החיים

לצערי הרב, נולדתי רגישה יותר מאדם רגיל. רגישה פיזית ורגישה נפשית. העור שלי רגיש מאוד, לא יכולה לשים לא איפור, לא אבקה ובקושי קרם אני סובלת, כי זה באמת אין לי ברירה. כולו תמיד מלא בגירויים ופריחות מהמזג אוויר.
כל מכה שאני מקבלת, גם אם המכה הכי קטנה שיש, אני מרגישה אותה פי 2 וכואב לי ממש. לעיתים אני אפילו בוכה מרוב שכואב לי.
אם אני עושה משהו בפתאומיות [למשל לנסוע בקרוסלה או באוטו שלפתע קופץ ממהמורה] זה גורם לי לזעזוע ולכאבים.
אני נלחצת מכל דבר, אם אומרים לי מילה לא במקום אני מתחילה להרגיש ממש רע עם עצמי, למרות שאני באמת מנסה לא להתייחס ולהמשיך העלאה.
אני לא יודעת כבר מה לעשות. אני לא מפסיקה לבכות על מר גורלי. כולם תמיד צוחקים עליי שאני רגישה ועדינה מידי. מה עשיתי רע שנולדתי ככה, למה מגיע לי לסבול ככה. כל הזמן אנשים מרחמים עליי ומנסים לעזור לי גם כשאני לא צריכה, תמיד אני צריכה להתחנן שיתחשבו בי כי קשה לי יותר מאנשים אחרים. וגם לרוב חושבים שאני סתם עצלנית שממציאה.
למשל השעות - אני לא מסוגלת לעבוד בבוקר אם עבדתי משמרת לילה עד 1 בלילה יום לפני. אני סובלת מהפרעות שינה וקשה לי להירדם, ואם אני הולכת לישון אחרי השעה 11 וחצי השינה שלי קשה ולמחרת אני סובלת כל היום מכאבים בגוף, שרירים תפוסים ומיגרנות.
אני אלרגית לשמש ואסור לי להיות בשמש, בימי שרב לא הייתי באה לבית ספר. והייתי צריכה להסביר מיליון פעם לאנשים שאסור לי לצאת החוצה לשמש והם היו צוחקים עליי ואומרים לי שזה תירוץ עלוב ושאני סתם עצלנית. כל קיץ זה אותו סיפור, אני סובלת מפריחות, מיגרניות, סחרחורות ומכות חום. ואני שותה מלא מלא מים.
אני עובדת כרגע, והעובדות תמיד אומרות לי שאני לא מתאימה לעבודה הזו, שזה לא מקום לרגישות כמוני.
אני נכנסת להתקפי חרדה כשאנשים צורחים ליידי, ובמיוחד עליי. זו החולשה העיקרית שלי שאני באמת לא מסוגלת להתמודד איתה. אני פאקינג מתחילה לבכות את חיי עם מישהו צועק עליי. יש לי טראומות מהעבר ...
למשל הייתה לי מורה שממש אהבתי, ופעם אחת היא צרחה עליי בגלל שאיחרתי, ומאז התחלתי לשנוא אותה. היא גרמה לי לבכות מולה והייתי כולי בהתקפי חרדה.
אבא שלי כבר מכיר אותי והוא תמיד מדבר איתי ברוגע, אימא שלי לעומת זאת לא יכולה לשלוט בעצבים שלה כשהיא כועסת ... לזה עוד אני רגילה. אבל כשזה לא אימא שלי, התקפי חרדה.
ואנשים רואים את זה כחולשה, כמשהו חריג.
קשה לי בחיים. אני לא יכולה ללכת לעבודה בלי שפתאום יכאב לי הראש, אני ארגיש עייפות או שאקבל מכה קטנה ביד וזה יכאב לי כל היום. המזג האוויר בישראל הורג אותי, אני לא מסוגלת להתמודד עם החום כאן, ועם השמש.
אני לא מבינה למה אני מרגישה כאב בכזאת עוצמה, אני לא מבינה למה אנשים מוצאים את זה משעשע בחורה מנומסת ועדינה. אני לא מבינה למה נולדתי עם גוף כזה רגיש, מושא לצחוק וללעג לאנשים. בשבילם, או שאני פתטית או שאני סתם עצלנית.
אני מדוכאת מזה כבר מלא זמן. אני ממש בדיכאון עם שנאה עצמית גבוהה. הייתי עושה הכל כדי להיפטר מהרגישות המטומטמת הזאת. רק צרות זה מביא לי