שנאה עצמית, מרגיש כל כך מטופש ואידיוטי, אני מרגיש שהקול דיבור שלי מוזר ולא אחיד

אני דורון אני בן 21, אני בן אדם רגיש, כזה, סובל מרגישות יתר לתחושות פיזיות או פנימיות, אם חם לי חם לי מדיי, אם אני לא יכול לישון אני לא יכול לישון כל הלילה, ויש לי מודעות עצמית גבוהה מדיי ואני שופט את עצמי בחומרה,
החיים קשים עליי תמיד היה ככה, בתיכון בחורות לא היו יורקות לכיווני, גם כשהייתי עושה המון ספורט ונהייתי מאוד מחוטב בנות לא הסתכלו לכיווני, אני לא כזה בחור יפה, אבל אחרי התיכון התחלתי להסתתר מאחורי שיער ארוך וזקן ודברים התחלו להסתדר, הכרתי בחורות לעיתים קרובות ומכרתי להן איזה ביטחון עצמי מזוייף
מנטרה של fake it till you make it

הייתה לי בת זוג והיינו מאושרים ביחד לזמן מה ונפרדנו לבסוף ומאז עברה כמעט שנה שלמה- השנה הכי גרועה בחיים שלי אני חושב
לא בחורות ולא כלום, בקושי הרווחתי כסף בעבודה והתחלתי לעשן באנגים בצרורות, מהבוקר עד הערב והצלחתי להפסיק ולחזור לספורט, ואז אחרי משבר נוסף הפסקתי לעשות ספורט וחזרתי לעשן כל הזמן, ואני פשוט שונא את עצמי עכשיו, קשה לי לחיות בעור של עצמי שאני עומד מול מישהו ומדבר אני מרגיש כל כך מטופש ואידיוטי, אני מרגיש שהקול דיבור שלי מוזר ולא אחיד, שהפרצוף שלי נראה משונה, האוזניים שלי גדולות, המבנה גוף שלי נשאר כמו של ילד בן שש עשרה בגובה 5.8 ומשקל גוף רזה מאוד -
אני לא יכול לזייף את הביטחון העצמי כבר, אני גם נאבק עם התחושות האובדניות כל יום, כל יום, כל יום, כל בוקר שאני קם, ואני לא אעשה שום דבר לעצמי כי יש לי משפחה ויש לי חברים ואני לא הטיפוס שישאיר להם כזה בלאגן לנקות אחר כך.
לא רק זה שכל פעם שאני פותח את האינטרנט אני רואה בפייסבוק מאמרי feelgood שרק גורמים לי להרגיש רע ״מחקרים שמוכיחים שעצבות ומרמור גורמים לסרטן״ וחרא כזה, שטויות במיץ שנודעו לעודד את העצובים להרים את עצמם, אבל זה רק גורם ליותר תסכול כי יש אנשים שהמוח שלהם קצת שבור, כמוני, כמו כל מני אחרים, המוח שלנו שבור ואנחנו סובלים בתוך העור של עצמנו ואנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו ואנחנו לא מאמינים לאנשים אחרים שאומרים לנו שאנחנו יפים או שאנחנו צריכים לאהוב את עצמנו, אני לעולם לא אוהב את עצמי על סמך העור שבו אני חי.

מה עושים לעזאזל ?