היי , אני בת 22 ומאז שאני זוכרת את עצמי כל החיים שלי המצב הכלכלי לא היה טוב בבית.
אמא שלי עובדת כמנקה.. עובדת כל יום 4-5 שעות ומרוויחה מעט מאוד .
כשהשתחררתי מהצבא התחלתי לעבוד ומאז נוצר מצב שאני עוזרת ונותנת לה כסף . אני עובדת ומרוויחה 4 אלף מתוכם אני נותנת לה 1500 ואת השאר אני מוציאה על עצמי וגם לפעמים בהתחשבנות.
אני מתחילה להרגיש את הצורך לצאת מהבית ואני יודעת שאם אגור לבד אני אוכל לממן את עצמי כלכלית.. אמנם לא לחיות בפאר אבל לפחות כמו עכשיו .. רק להיות עצמאית כבר ולגור בבית לבד/עם שותפה אבל לא עם אמא.. גם היחסים בנינו לא טובים אז בכלל..
העלתי את הנושא הזה אצלה פעם והבנתי ממנה שגם אם אני אגור לבד ואממן את עצמי היא עדיין צריכה את העזרה הכספית ממני וזה לא אפשרי בעליל , וזה מונע ממני לעשות את מה שאני רוצה . בכסף שאני מביאה לה אני יכולה לשלם שכר דירה עם שותפים ולהרגיש שאני עצמאית לפחות .. בנוסף גם מצאתי עבודה נוספת ואני קורעת את עצמי גם בסופשים והכל כי קשה לי כבר שאני נותנת לה כסף ולא נשאר לי הרבה אז אני רוצה להרוויח יותר.. זה תקין ? שאמא תצפה לתמיכה כלכלית מהילד שלה גם אחרי שהוא עזב את הבית ? בזמן שאני צריכה לממן את עצמי וגם ככה זה קשה .. אני מרגישה תקועה ללא יכולתשלום להתקדם .. גם שמעתי ממנה משפטים בסגנון "תלכי ללמוד וכשתרוויח 10 אלף שקל תוכלי לגור לבד וגם לעזור לי" , ברור לי שצריך ללמוד ולעזור לאמא זה מעשה מבורך אבל .. אני מרגישה שהיא תלויה בי מאוד וזה תוקע אותי. . המצב הזה תקין ? אני באמת לא מצליחה להבין אם אני טועה לגמרי וצריכה לסתום את הפה או שזה ממש ממש לא בסדר כל הדבר הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות