כל הפרסומים על המורה הפדופיל עוררו אצלי טראומה ישנה.
כשהייתי בתיכון, היו שני מורים למתמטיקה 5 יחידות . שניהם היו נוטים להעיר לי הערות בעלות גוון מיני. גם העירו לחבר שהיה לי אז לגביי. הייתי אז בת 15-16.
ההערות גרמו לי לתחושה נוראית ורצון להתחבא. היו גם נגיעות ״אקריאיות״.
התחלתי להבריז מבית הספר וכמעט נשרתי כי הדרדר י בלימודים. פרשתי מ5 יחידות רק כדי לא להיות בקשר אתם. לא הצלחתי להסביר להורים למה זה כל כך נורא וגם לא ליועצת. גם פה אני לא יכולה להסביר כמה זה מאיים ומלחיץ ומעורר רצון להתעלם, להתחבא ואפילו למות כשיש מורה מלא בטחון שנוגע ומדבר אלי בצורה כזו.
גם החבר לא הבין וחשתי בדידות עצומה. אולי אם זה היה היום הייתי יכולה להתלונן אבל אז אף אחד לא התלוננה. וכמובן שכולם הכירו את צורת הדיבור הזו וזה היה בסדר שבנות מפסיקות 5 יחידות או סובלות בקשר את הדיבור והנגיעות שחוויתי כהשפלה, חדירה לפרטיות ואיום על שלומי ובטיחותי.
כל פעם שאני קוראת באינטרנט טוקבקים על למה היא נזכרת רק עכשיו להתלונן? מה הוא כבר עשה? וכו׳
בא לי להעביר את המסר הזה: כשיש מישהו שאחראי עליך כמו מפקד, מורה, מנהל- צריך המון כוחות נפש כדי לצאת מזה בשלום. במיוחד שאת החלשה , ולך לא יאמינו ואת זאת שיוצאת שרמוטה.
גם בתיכון היו כאלו שהתייחסו אלי בצורה כזו והמציאו עלי סיפורים למרות שבאתי מבית דתי במקור (ביס חילוני) והייתי הכי צנועה שיש וממש אבל ממש לא הזמנתי ולא רציתי את זה- את היחס הזה. רציתי ללמוד מתמטיקה זה היה פשעי היחיד.
אני שואלת את עצמי מליון פעמים. מה יכולתי לעשות אחרת? ואם זה היה היום, מה יכולתי לעשות?
וגם האם אפשר לשכוח כבר מכל זה ולא לחשוב על זה יותר..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות