חושב על לעזוב את העסק המשפחתי, אך חושש מהעתיד- מה יהיה עם אבא שלי?

היי חברים.
יש לנו עסק משפחתי בבית שפועל רק בשבתות, אפשר להגיד שזה רוכלות.
העסק המשפחתי קיים אצלי במשפחה כבר מעל ל10 שנים, והתחלתי לעבוד בו כבר מגיל 12, היו תקופות שלא עבדתי והיו תקופות שכן, אבל בגדול התחלתי מגיל 12.

יש לציין שהעסק הזה מאוד מאוד מצליח, היו לו ירידות והיו לו עליות, אנשים שהתחלפו עם השנים, מצב משפחתי שהשתנה שהוביל לעוד שינויים לא הכי נעימים, אבל בזמן האחרון הוא מאוד מצליח, והרבה מאוד אנשים מכירים בעסק הזה, והוא נותן לי הכנסה נחמדה, אבל...
בזמן האחרון אני מרגיש שהרבה מאוד אחריות נופלת עליי, בגדול אני סוג של "אחראי" ואבא שלי הוא "המנהל".
יש לנו גם עובדים (2), שהם לא הכי וגם אני לא הכי מרוצה מהם, אבל כרגע הם מה שיש לנו, ואין לנו אפשרות כרגע להחזיק עוד עובד/ להחליף עובד.

מה הבעיה אתם שואלים?
שאני כבר מרגיש שמיציתי את העסק הזה, את כל הכסף שהוא נותן לי, ואת הניסיון שרכשתי ממנו, את הניסיון עם הלקוחות הנעימים והפחות נעימים שיצא לי לפגוש, לענות על אותם שאלות ללקוחות שונים כל פעם מחדש.
כל שבת בבוקר אני צריך לקום ב5 בבוקר ולהתחיל לעבוד כמו חמור, בזמן שהעובדים שלי ואבא שלי יושנים עד 6 ומתעוררים אחרי שסיימתי לארגן את הציוד.
הרבה פעמים אני ניסיתי לשנות את המחשבות שלי ולנסות לראות את כל זה בעין חיובית, אבל בעיה נוספת היא שאבא שלי לא תמיד נותן לי את ההרגשה כאילו אני בשליטה על העסק, כשאני בא להציע לו משהו הוא תמיד שולל את דעתי, כשאמרתי לו מה אני הולך לבקש מאחד העובדים (מטלה קטנה) הוא ישר מנסה לשנות את דעתי בטענה ש"זה לא התפקיד שלו", כשאני לקחתי חלק עם יותר אחריות, ממש בהתחלה שתמיד ספרתי את הקופות ואז שבוע אחרי זה היה חסר כסף בכל הקופות (בכל קופה היה חסר 60 שקל בדיוק, ובסוף הסתבר שאחד העובדים גנב) הוא טען ש"אני חושש שאתה לא סופר טוב את הקופות" כשזה קרה פעם המי יודע כמה...

מאז שהייתי ילד, הוא תמיד טוען שאני יהיה זה שינהל את העסק, ש"אחרי מותו" (לא יודע למה הוא מתבטא ככה אבל הוא תמיד התבטא ככה) אני אצטרך לשאת בנטל שהוא נושא, כל התשלומים של החשבונות בבית, ניהול העסק וכו'.
בקיצור, הוא תמיד טוען שאני אהיה המנהל ואהיה בעל הבית, אבל אני ממש לא מרגיש ורואה את עצמי ככה בעתיד.
אני לא רוצה את כל הנטל הזה, אני רוצה לחיות חיים משלי, אני רק השתחררתי מהצבא, התחלתי לעבוד מועדפת, אני גם במקביל לומד לשוק ההון.
אני לא רוצה לחיות לפי איך שאבא שלי מכתיב לי, עם כמה שאני אוהב אותו ודואג לו (לפני שנה+ הוא עבר ניתוח כריתת ריאה, סרטן...), פשוט נמאס לי מההתנהלות הזאת, גם אחרי שהשתחררתי, באתי בגישה של "אני אעשה שינוי בבית" תפסתי את האחים שלי אחד אחד ואמרתי להם שהולך להיות שינוי בבית, כל אחד מנקה אחריו, עוזר בניקיון בבית, רוחץ אחריו כלים, ולעשות בית יותר יפה ויותר מתורבת.
זה נגמר בזה שאחותי עזבה את הבית, השני בקושי מגיע הביתה, ואחי הקטן יושב בחדר שלו כל היום ועושה סרטונים ביוטיוב (שאגב הוא מאוד מצליח בזה ומרוויח הרבה מאוד כסף).
בזה הרגשתי שנכשלתי, ירדתי מהרעיון של לשנות אנשים, הבנתי שתחלתי להתנהג כמו אבא של הבית במובן מסויים, אז הפסקתי גם עם זה, אחריו זה באו הריבים שלי עם אבא שלי על אותם הדברים שציינתי למעלה, ריבים קטנים, אחריהם באו ריבים מאוד מאוד גדולים, שאני לא מאחל לאף אבא ובן להגיע אל ריבים כאלו.
אחרי זה באה השתיקה, שתיקה שהשאירה אותי המום, בשוק, ולא יודע מה לעשות עם עצמי.
כמובן שהעסק פעל בלי שום קשר לריבים.
אחרי זה באו הספקות, השאלות והמחשבות שחשבתי לעצמי "למה זה מגיע לי היחס הזה? יש לי כוונה טהורה לעזור בבית ולקדם את העסק, איך זה הגיע למצב הזה?"
"האם אני בכלל מסוגל לשלוט בעסק ובבית? לא... אני לא רוצה את זה..."
"אני לא רוצה לקום כל שבת בבוקר ולעבוד במקום ההוא עם כל הדברים האלו, ועם כל האנשים האלה, לא רוצה כבר לענות על אותם שאלות כל פעם מחדש, זה כ"כ נמאס לי להיות נחמד, אני לא יכול להיות כ"כ נחמד לאנשים שלא נחמדים אליי באותה מידה"
כל שבת בבוקר אותו חום, אותה עבודה, ואותם זבובים שמציקים לי מסביב, אותה עבודה קשה שמשאירה אותי גמור מעייפות, ומחשבה של "הלוואי וזה לא יחזור על עצמו שוב..."
רובכם תגידו לי "אז תלך עם הלב שלך ותעזוב את העסק"
העסק הזה הוא העמוד הכלכלי של הבית שלי, אם אני עוזב, לאבא שלי יהיה מאוד קשה לנהל אותו לבד, ועם העסק הזה אנחנו יכולים לשלם את החשבונות שלנו, העסק הזה מכניס לי אישית הרבה כסף, ועם כמה שאני צריך את הכסף, אני כבר לא מסוגל לסבול את השיגרה הזאת, אותה שבת עם אותה עבודה במשך 10 שנים, ואפילו יותר.
אני לא זוכר שבתות חוץ מפסח שהיינו הולכים לבלות כמו כל משפחה נורמטיבית, אני כ"כ חולם על יום שבת שאני מתעורר מתי שאני רוצה, עם חברה שלי לידי, ויוצאים לטייל, ביום הכי יפה בשבוע, במקום לעבוד...
אבל אני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב...

זה היה סוג של פריקה, אני יותר מאשמח לקרוא את תגובותיכם, את עצותיכם, ובכללי כל מה שבין לבין.