שקר לבן, בקטנה, אל תגידי כלום
אני נמצאת במערכת יחסים נפלאה עם בן זוג מדהים במשך שנתיים וחצי.
אנחנו נפגשים כל יום, וישנים יחד כמעט כל לילה.
אנחנו חולקים הכל אחד עם השנייה, ומרגישה איתו הכי בנוח בעולם.
אני בחורה יחסית ביישנית ושקטה, לא מתחברת בקלות בכלל, יש לי שלוש חברות טובות שאיתן אני נפגשת בערך פעם בשבוע-שבועיים, היות וכולנו די עסוקות עם עבודה, לימודים, חבר וכו'.
אני מרגישה שלמה עם חיי החברה היחסית דלים שלי. לא אכפת לי להישאר לפעמים לבד בשישי בערב בבית ולראות סרט טוב, לא מרגישה לחץ להיות חברותית יותר ממה שאני.
חבר שלי הוא גבר כובש, חברותי ומצחיק, יש לו חברים קרובים מכל המסגרות שלו. אני מכירה את כל חבריו ויושבת איתם לפעמים, באמת אחלה של אנשים.
לעיתים יוצא מצב שבו חבר שלי יוצא עם חברים ואני עם חברות. לעיתים קורה גם שחברות שלי לא יכולות להפגש, אז אני מחכה בבית בכיף שלי, ונפגשת עם חבר שלי כשהוא מסיים ישיבה עם הח'ברה.
לא יודעת למה, אבל בסופ"ש הזה הוא יצא עם חברים, וחברות שלי לא יכלו להפגש, ובמקום להגיד לו שאני נשארת בבית, שיקרתי לו שאני יוצאת עם חברה.
לא יודעת למה עשיתי את זה, לא יודעת למה פתאום פחדתי לצאת "פתטית חסרת חברים" מולו.
אנחנו הכי פתוחים שיש, הוא יודע מי אני וכמה אני "מצומצמת חברתית".
הוא יודע מי אני באמת ועדיין אוהב אותי כל כך, אז למה הרגשתי את הצורך הזה לשקר פתאום?
מעולם לא שיקרתי לו, ואני מרגישה קצת רע על השקר הזה, למרות שבסה"כ ישבתי בבית מול הטלוויזיה.
אני צריכה להתוודות על השקר הזה מולו? או שזה יוציא אותי רק יותר פתטית?
תודה לכולם.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025