אז ככה, אני הילה(שם בדוי) ואני נמצאת בדיכאון לאחרונה שום דבר לא מסתדר לי, אני מרגישה שכבר אין לי סיבה לקום בבקרים.
ילדים בגילי באים לבית ספר להנות עם חברים ולעשות שטויות ורק אני, כלום, 0.
אין לי חברים ובשביל כל השאר אני הילדה השקטה הזאת שקבענו שהיא אף פעם לא מדברת אז אנחנו לא פונים אליה. וזה לא ככה, אני אוהבת לדבר אפילו מאוד...
פשוט אף פעם לא נתתם לי הזדמנות.
הדבקתם אליי תווית שאני לא יכולה להשתחרר ממנה.
אני מוצאת את עצמי על סף דכאון יומיומי, בהתחלה חשבתי שזה בגלל המראה שלי ומאז אני לא מסוגלת להרפות מזה, ככה שיש לי דיכאון כפול.
יש לי חברה... אבל.. אני פשוט לא מסוגלת לקרוא לה חברה,
היא כל הזמן מעליבה אותי וגורמת לי לא להרגיש נוח עם עצמי,
היא כן נמצאת איתי בהפסקות והכל אבל בסוף כל שיחה שלנו אני יוצאת שלילית ומדוכדכת ומנסה לחייך כאילו הכל בסדר כשכל מה שאני רוצה לעשות זה לצרוח את הצרחה שתוציא את כל הכאב שבי,
אבל לא משנה מה אני עושה הכאב הזה נשאר, התווית הזאת נשארת, ולא משנה כמה אני מנסה להתרחק מ"החברה" אני רואה שהיא נפגעת ותמיד חוזרת חזרה,
הגעתי למצב שפשוט אין לי סיבה או כוח ללכת לבית ספר,
אני מבינה שלא משנה מה אני אעשה המצב לא ישתנה ואני חייבת ללכת לאותו מקום שגורם לי כל כך הרבה סבל,אבל מאיפה אני לוקחת את הכוח בשביל זה?
בחופש היה לי כל כך כיף, היו לי מחשבות דכאוניות פי 3 פחות מבדרך כלל והיה לי כיף אבל גם כואב להיות לבד, אבל זה עדיף מאשר לסבול ולהיות לבד נכון? אשמח לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025