שלום. הכינוי שלי הוא בודדה. כי הוא מתאר את מה שאני. לפני שבעה חודשים (זה פתאום נשמע הרבה) עברתי לגור בקנדה עם כל המשפחה שלי (אמא, אבא ושתי אחיות קטנות). הגענו ממש בתחילת הקיץ ככה שחודשיים לא ממש עשינו כלום. אני נמצאת כרגע בבית הספר היהודי. אין לי חברות אמיתיות. יש כמה ילדות שנחמד לי איתן, אבל הן מאוד דחויות ויש רגעים שהן מאוד מעצבנות אותי. בהפסקות אני די לבד. לפעמים אני עם אחותי, ולפעמים לא. לה יש חיים יותר טובים. המצב שלי באנגלית הוא חרא, וגם לפני שעברנו היה לי קושי חברתי מסויים (לא מאופיין). אז ככה שהתקשורת שלי עם אנשים בבית הספר היא קצת אפסית. בהתחלה עוד הייתי מנסה, אבל עכשיו כבר ויתרתי. כשאני חוזרת הביתה המצב לא הרבה יותר טוב. ההורים שלי לא תומכים בי. לא אכפת להם כל כך. אכפת להם מהאחות הקטנה שלי שבגן. אין לי כתף להשען עליה. אני מרגישה כל כך לבד וכל כך חסרת אונים. ניסיתי לדבר עם ההורים שלי. זה לא מעניין אותם. אני לא מסוגלת אפילו לנסות לדבר עם המורה שלי או אם מישהו מבית הספר על זה. אני מרגישה אבודה, ואני חושבת להתחיל לחתוך. אני לא מכירה את קנדה ולמי אפשר לפנות.
בבקשה, עזרו לי!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025