אני בר בן 16 לומד בתיכון באזור הדרום , את תחילת דרכי במערכת החינוך העברתי בחינוך המיוחד ( אף אחד לא יודע להסביר לי למה ואף אובחנתי כמחונן בכיתה ב') , מקום שבו כמעט בלתי אפשרי לפתח כישורים חברתיים עם בני גילך אך למזלי בגלל שאני בן זקונים יש לי כישורים חברתיים מפותחים מאוד עם מבוגרים ובכיתה ד' , עברתי לחינוך הרגיל ועד כיתה ו' , חיי היו סיוט מתמשך שלא מעט פעמים רציתי לשים להם סוף , כל הכיתה שלי צחקה עליי כי סה"כ הייתי בחינוך המיוחד ולא בחנו את כישוריי האינטלקטואלים וכאשר עברתי לתיכון ונבחרתי לכיתת מופ"ת אמנם הפסיקו לצחוק על העובדה שהגעתי מהחינוך המיוחד אך אני מאוד מתקשה ליצור קשר עם בני נוער בגילי , אני ממש מרגיש שאין לי נושא שיחה עם בני נוער , הטראומה שעברתי בבית הספר היסודי פשוט ביגרה אותי מאוד מהר ובגיל 13 מצאתי את הדבר שהחזיר אותי לחיים ושמו עבודה , עבור רוב האנשים , עבודה היא פרנסה , בשבילי העבודה זה החיים כי רק דרך העבודה אני יוצר קשר עם מבוגרים ואף רוכש חברים טובים , אבל עדיין זה קשה לראות שכל הילדים מהכיתה שלך יוצאים ביום שישי בערב אמנם מחולקים לקבוצות אבל אף אחד לא חושב על להזמין אותי , לא שזה משנה לי יותר מדי אבל זה לא נעים לראות שכולם מעלים תמונות לסטורי באינסטגרם אחד עם השני ורק אני כמו זאב בודד , מה לעשות במצב הזה ולשנות אותו? אם בכלל?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025