אני ילדה בת 14. ברור שאין שמת מזה אהבה באמת ואני לא יודעת אם אני מוכנה בכלל למערכת יחסים. החברים שלי מנסים ללחוץ עלי להסכים לאחרים כי הם חושבים שהם יודעים מה טוב לי. שחבר טוב שלי נתן לי מכה בתחת בטעות כל מה שהם ענו זה שהוא מאוהב בי ולא חשבו על שזו לא היתה לי חויה מדהימה כי זה החבר הכי טוב שלי מהגן והוא לא אמור לחשוב עלי ככה. או בשיעורי מתמטיקה שמי שיושב לידי רק בוהה בי ומחייך כל השיעור ואני כבר מרגישה לא נעים בסיטואציה כאילו מישהו בוחן כל תנועה שלי. אבל החברים שלי לוחצים עלי נורא לתת לכל מני חברים שלי שאני מאוד אוהבת אבל כידידים או חברים שלהם שאין טיפת חיבה אליהם. אני מאוד מוחמאת שיש מי שרוצה קשר כזה איתי פשוט זה לא הדדי. זה מביך אותי שהם מבקשים ממני לתת הזדמנות כזו לכל בן אדם שני ובאיזה שהוא מקום גם קצת משפיל, כאילו מוכרים אותי במכירה פומבית. אני מאוד סגורה רגשית. אני לא אגיד לחברים שלי הכי הכי טובים והכי קרובים שאני אוהבת אותם או אפילו לא להורים שלי. עברתי חרם קשה בבית ספר וגירושים של ההורים שהיו לי מאוד קשים. אני לא מביעה רגשות בכלל. אני יכולה לחזור משבוע אצל אבא אבל אני לא אגיד לאמא שלי התגעגתי או לחברה טובה שחוזרת מחו״ל אחרי חודשיים. אני אומרת להם הרבה שזה מחמיא אבל לא, אני לא יודעת איך אני אמורה להתנהג בפעם הבאה שאני נתקלת בסיטואציה כזו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות