היי
שמי לכלוכית ואני בת 22.
בגיל 8 הוטרדתי מינית על ידי השכן המבוגר שלי, אף אחד לא יודע על זה רק אני והוא יודעים מה הוא עולל לי כשהייתי ילדה קטנה .
השנים עברו גדלתי והדחקתי את הזיכרונות המגעילים ממנו שתמיד היו חלק ממני .
היום אני בת 22 והוא עדיין נשאר השכן שלי לא מסוגלת לנשום כשאני עולה במדרגות ורואה אותו מסתכל עליי , הזיכרונות חוזרים אליי ואני כועסת , כועסת על עצמי שנתתי לו לפגוע בי ,כועסת על המשפחה שלי שלא שמרה עליי , כועסת על אלוהים שנתן לו לפגוע בי ככה אך בכל זאת אני מבינה לא רציתי שההורים שלי שדאגו לשמור עליי מפני רע ודאגו לי כול כך ירגישו שנכשלו בלהגן על התינוקת שלהם אז אני שותקת כדי לא לשבור אותם , כי הם יודעים שהתינוקת שלהם גדלה להיות מי שהיא חזקה וחכמה ששום דבר לא ישבור אותה , אני מבינה את אלוהים שכנראה זה הגורל והייתי אמורה להיפגע , אני מבינה את עצמי שרציתי לגונן על המשפחה שלי מהדבר הנורא שקרה כדי לא לפגוע בהם לכן למדתי לחיות עם זה בשקט.
אני מרגישה מלוכלכת , טמאה , לא שלמה עם הנפש , הרוסה נפשית, תמימותי נפגעה.
הבנאדם הזה שרט לי את החיים מבפנים בניתי לעצמי חומה שאף אחד לא יוכל לפגוע בי עוד .
אבל החומה שבניתי לעצמי לא נותנת לי לבטוח באנשים , לכן אנשים לא מתקרבים אליי בגלל החומה הארורה שבניתי לעצמי לפני 14 שנה
ואני נשארתי בודדה בלי חברים , אפשר להגיד שאנשים שונאים אותי על זה שאני מראה להם שאני חזקה ושהם לא יכולים לפגוע בי ושאני לוקחת אותם באיזי ולא ברצינות
אבל אני עדיין צריכה מישהו להישען אליו ולשפוך בפניו את עבר שלי כרגע ברגעי משבר וזיכרון שעולה לי אני ממשיכה ללכת לפינה השקטה בבית לצרוח ולבכות לתוך הכרית בלי שאף אחד ישים לב וחוזרת לשולחן האוכל עם סיפור מצחיק ואולי גם איזה שיר רק כדי שאף אחד ידע מה עובר עליי באמת. אני אדם נורמלי סביב אותו שולחן לא אחת שסוחבת איתה סוד .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות