אני לא מצליחה להשתחרר ממנו ואפילו הילד מזכיר לי אותו, איך לסדר את החיים שלי?

יצאתי עם מישהו במשך שנתיים ובגלל חוסר אחריות של שנינו נכנסתי להריון. הוא קיבל את זה בצורה לא טובה וניסה להפעיל עליי תכסיסים ומניפולציות כדי שאני אעשה הפלה (הוא ניסה לערבב אותי בכל מיני דרכים כמה אנחנו נתחתן פשוט לא כרגע וכמה הוא רוצה ילדים איתי פשוט לא עכשיו. ) ברגע הזה הבנתי שהוא לא באמת אוהב אותי ושאני לא מעוניינת להשאיר אדם כזה בחיים שלי. הייתי רק בת 23 אבל הרגשתי שלא משנה מה אני לא מסוגלת לעשות הפלה. אבל מרוב שלא רציתי אותו בחיים שלי והייתי כ"כ טעונה אמרתי לו שהפלתי והקשר הזה נגמר. כי באמת האמנתי שאני אסתדר בלעדיו. אז ברחתי לאילת למקום רחוק מכולם, וגרתי במשך כל הזמן אצל אח של אמא שלי שאהב אותי ודאג לי באמת כמו בת. מחקתי כמעט את כל החברות והחיים שהיו לי, מחקתי את הפייסבוק וכל דבר שיכול לתעד משהו על עצמי מצאתי עבודה באילת וילדתי. כל השנה הראשונה המשכתי לגור באילת תוך כדי שההורים שלי באו לשם כי לא רציתי לחזור לעיר או לשכונה ומישהו יראה אותי בטעות עם תינוק. הרגשתי שאני חייבת להתחבא מכולם ואסור לי להיות בסביבה מוכרת. והתמודדתי לגמרי לבד. נכון הייתה לי משפחה חלקית אבל לא היה לי גבר או הורים שאפשר לסמוך עליהם.
לפני חצי שנה החלטתי לעצמי שדיי. אני לא רוצה לברוח. אני רוצה את ההורים שלי, אני רוצה עזרה, אני רוצה לחזור לחיים שלי ולא אכפת לי מה יגידו, הרגשתי שהבריחה הזאת לחצי השני של הארץ עשתה לי רע, התחלתי להרגיש דיכאון, התקפי חרדה שלא היו לי בחיים, בהתחלה הייתי כ"כ עסוקה עם הילד, אבל כשעצרתי שניה לחשוב נבהלתי מהמצב.
מה שקרה זה שחזרתי הביתה ולא קרה יותר מידי, בקושי נתקלתי בחברות מפעם. ולו כבר נהייתה חברה הרבה זמן. חזרתי לגור אצל ההורים שלי ואיכשהוא הסתבר ששכן שגר בבניין של ההורים שלי הוא חבר של מישהו מהמשפחה שלו, שהלך וסיפר לו שאני נמצאת אצל ההורים שלי עם ילד. והוא הניח שכנראה התחתנתי, ושלח לי הודעה שמעתי שמגיע לך מזל טוב, תגדלו אותו בנחת. במצב הזה כבר לא חשבתי יותר מידי והאינסטינקט הראשוני שלי היה פשוט לשלוח לו, לא התחתנתי זה הילד שלך. ובאמת שלחתי את זה. מאז התחיל גיהינום. בהתחלה הוא אמר שאני שקרנית. אחרי זה הוא טען שזה של מישהו אחר. עשינו בדיקת אבהות ואחרי שהיא יצאה חיובית אמרתי לו שאני לא דורשת ממנו שום דבר גם לא להכיר בו. שיעשה מה שהוא רוצה רק שידע שיש לו ילד.
ומפה התחיל סיפור, היו ימים שלמים שהיינו מתכתבים בוואטסאפ, שוכבים, ימים שהוא פתאום היה אומר אני יוותר על הכל בשבילך, הוא עזב את חברה שלו (כי הוא אמר שקשה לו כרגע בחיים גם ככה ) וזה לא קשר שזורם על מי מנוחות זה קשר שנע בין אהבה קיצונית למלחמה, כשהיינו רבים היינו רבים עד הסוף הוא היה משתמש בכל האגו שלו והדיבור המסריח שלו ומנסה לפוצץ אותי מקנאה ואני לא נשארתי חייבת אז עשיתי את זה גם, וכשהיינו משלימים פשוט היה ורוד. הוא יום אחד מדבר על זה שאנחנו צריכים להתחתן ויום למחרת מסתובב באופן מגעיל ועוד טוען שזה בגללי. הוא כל הזמן חיפש לפגוע בי ולהחזיר לי באופן נקמני על כל דבר שהוא חושב שלא בסדר שאני עושה ולאמלל אותי עד הסוף. עד שפשוט חתכנו. וגם פה היו מעידות כי כל פעם מישהו היה חוזר (לרוב הוא ) ופעמים בודדות אני חזרתי. עד שכבר אף אחד לא חוזר.
ואני לא מצליחה להשתחרר ממנו. אני כל הזמן חושבת עליו והדבר הראשון שאני רואה שאני קמה בבוקר זה את הפרצוף שלו כי הבן שלי דומה לו. אני מנסה לצאת עם גברים אחרים וכשהמוח קולט שזה לא הוא זה בכי בלתי נשלט. כל דבר שקשור לגבר אחר שהוא לא, עושה לי רע בפנים אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על להסתכל. אני מרגישה שאני בדיכאון כי הוא יהיה לנצח בתמונה של החיים שלי ואני לא יודעת אם אני אוהבת אותו או שזה פשוט אובססייה. לא יודעת גם מה יש לו אליי. אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב על החיים החרא שלי, שאני לבד, ואני עם ילד קטן, ואני אוהבת את הגבר שהילד שלו, והמצב הנפשי שלי לא טוב, ואין לי כוח לטפל בו כי אין לי כוח לצאת מהמיטה ולהתחיל לחשוב, ופשוט רע לי בכל צעד שאני עושה ובעיקר אני שונאת אותו על זה שהחיים שלי נראים ככה בגללו.
כי בגיל הזה רציתי לסיים לימודים, לעזוב את הבית, להיות עם חבר שבאמת אוהב אותי ולהיות שמחה מהחיים שלי בתור בחורה בת 25
ואיזה לימודים, אני גרה בבית של ההורים שלי כי אני צריכה עזרה, אין שום אחד שאוהב אותי או שתומך בי, ואיזה עבודה, והכל גדול עליי. ומאז שהוא חזר לי לחיים זה סיוט מתמשך. אני לא משתחררת ממנו.
אני לא עובדת ולא עושה עם עצמי כלום אני לא יוצאת מהבית ומי שלוקח את הילד למעון זה אבא שלי.
מרוב שלא בא לי לעשות עם עצמי כלום כי לא רציתי חיים כאלה לא דמיינתי חיים כאלה. לא דמיינתי שהוא כזה מניאק בסוף כל זה...
אני רוצה לקחת אותו ולברוח שוב לאילת, או לחו"ל או לכל מקום אחר העיקר שהכי רחוק. אבל אני מפחדת עוד פעם מההרגשה של הבדידות וההתקפי חרדה מפחדת להיות לבד שוב. מצד שני לא רוצה להיות בסביבה של הזבל הזה. הוא מאשים אותי בלי סוף שאני שקרנית ושהמצב הנפשי שלי מצוין ועוד דברים שכאלה שאני תכף קורסת לו מול הפנים כי אני צריכה עזרה. הוא עוזר לי איתו אבל הוא כל הזמן מחפש להיכנס בי ולנקום בי ולא ברור על מה, אני מרגישה חסרת אונים מול הזלזול שלו.
איך אני מסדרת את החיים שלי מפה.