שלום,
אני בן 20, ומאז שסיימתי תיכון לא הצלחתי להרים את עצמי.
אני הלכתי לשנת שירות מיד בסוף התיכון שהייתה סיוט והאנשים היו זוועה אז עזבתי תוך חודשיים. חזרתי לבית של ההורים כשהדח"ש (דחיית שירות) עדיין תקף.
עברתי לעוד שנת שירות אחרי חודשיים וגם ממנה יצאתי וגם שם סבלתי ולא מצאתוופי את עצמי.
אני מתופף כבר 10 שנים.
חזרתי מובס לבית של ההורים והצבא המשיך לדחות לי את הגיוס אז העברתי את כל היום בלנגן ובלעבוד.
הייתי מנגן חמש שעות ביום, כל יום.
בתקופה הזאת נכנסתי לדיכאון קשה, עישנתי ושתיתי יותר מדי, הייתי אובדני והרחקתי את עצמי מהחברה ומכל האנשים שאני אוהב ושאוהבים אותי.
הסתרתי את העובדה שהלכתי לפסיכולוג מההורים שלי במשך שלושה חודשים. בסופו של דבר הוא כתב מכתב לצבא שאני מהווה סכנה לעצמי והוא ממליץ לצבא לא לגייס אותי - הצבא שלך אותי לפסיכיאטרית צבאית שאמרה לי שאין מצב שמגייסים אותי כי הצבא לא רוצה לקחת עליי אחריות.
ניסיתי להתקבל לכמה בתי ספר למוזיקה אך ללא הצלחה. פשוט נהייתי משותק וקפוא וניגנתי נורא.
ההורים לחצו עליי לצאת ללמוד וברגע של חולשה הסכמתי.
אני עכשיו שונא את התחום שאני לומד, שבוע רביעי בכימיה, ואני מתוסכל ושנוא את עצמי.
התחום הזה לא מעניין אותי, כבר אין לי זמן לנגן כי אני צריך ללמוד את התחום הזה שאני לא אוהב.
אמרתי עצמי שאני אנסה גם שנה הבאה אבל לא רק שאני לא משתפר, אני גם חווה רגרסיה וכל יום אני מתרחק מהחלום שלי יותר ויותר. אני מלא חרטות, ותחושת הכישלון מכלה אותי. כל יום רודפים אותי כל הכשלונות שלי.
אני לא יכול לדחות את זה יותר, אני לא יכול יותר להיות בין לבין, הנזק גדל וגדל מיום ליום.
קשה לי לדבר על זה עם אנשים כי אני מרגיש יותר ויותר שנגמרת להם הסבלנות ושאניי מדביק אותם בדיכאון שלי, אני אחראי על האושר שלהם?
מה אני עושה? בחיים שלי לא הייתי כל כך אבוד
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025