קרבי וזה נתן לי תחושת סיפוק
אז אני כמעט 3 שנים משוחרר . בשל בעיה רפואית נאלצתי להתנדב לצה"ל ונורא הקשו עליי להתגייס בשל כך . החוויה הצבאית התחילה באופן די מבטיח . נשלחתי למיונים למשרד הביטחון וקיבלתי זימון לעתודה . באותה התקופה הייתי נער שלא היה לו איכפת מזה כל כך לכן בסופו של דבר התגלגלתי לתפקיד עלוב בטייסת, מש"ק. . . השירות היה קשה מנטלית .. הייתי בחדר מעופש ולא עשיתי כלום רק העברתי את היום , לא הייתי חלק מהעשייה שקרתה שם. באותה התקופה לא היה לי איכפת חייתי בבועה שמה שהיה חשוב לי זה לחזור הביתה .
הייתי כל היום לבד כל היום ... בחיים שלי לא חוויתי בדידות כזו .בנוסף היה לי פטור שיער (קשור לבעיה הרפואית ) ונורא בלטתי לרעה. בנוסף עברתי תאונה בבסיס שהצריכה ניתוח .
מספר חודשים לפני סוף השירות 7-8 פתאום נפל האסימון והבנתי שאני מעוניין לממש את עצמי (הייתי ממש מנותק מהחיים). ביקשתי העברה נלחמתי ... אבל בדיוק פרץ מבצע עמוד ענן...וזהו זה לא קרה . ביום של השחרור הרגשתי ממש שנאה מצד אנשים ...המפקד הסתכל ולא אמר שלום (טייס ) .. אני מבין למה אך עדיין מסתכל... בכל אופן ברחתי משם וזהו ..
3 שנים כמעט אחרי ואני מוצא את עצמי חושב על זה יותר מידי. ההבנה שזו חוויה שלעולם לא אוכל לתקן בעוד העובדה שזו חוויה "ישראלית" ותמיד מדברים על זה ולי אין מה לומר בעיניין ... שזו החממה היחידה ועכשיו הכל קשה ואין את ההוי החברתי הזה .
אני רואה חיילים יושבים וצוחקים וזה לא משהו שאקח בו חלק לעולם לא אחווה את התחושה .
נכון מה שהיה היה אבל עדיין זה לא עוזב איך לשחרר , מה ייתן לי שלווה מזה? כמו הרקולס שהיה צריך לעבור מסע בשביל לשחרר מהעובדה שלא הציל את אימו ממוות כך גם אני מרגיש , מה המסע שלי?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025